בית פרטי 02

בית פרטי בראשון לציון
עיצוב פנים המשלב בין פונקציונליות לאסתטיקה

כתבה מתוך מגזין נישה.

עינת רייטן | מגזין נישה
צילום: אבנר צרפתי

שטח הבית: 200 מ"ר (כל קומה 100 מ"ר), שטח המגרש: 250 מ"ר

הציפייה הרווחת היא שברגע שנכנסים לבית כלשהו וחוצים את מפתן הכניסה, תתקבל אווירה חמה וביתית. לא כך הדבר בבית בראשון לציון. הנכנס עובר תהליך שמכניס אותו בהדרגה ממרחב פתוח ואווירה ציבורית למרחב פרטי ואווירה ביתית. תהליך זה קשור לעובדה שדיירי הבית, בעלי מסעדת "אחוזת מרגו", מגיעים הביתה מיום עבודה ארוך במרחב ציבורי, ולא רוצים "לנחות" לתוך הבית, אלא להיכנס אליו בהדרגה.

הבית כולל שלוש קומות: הקומה הראשונה מכילה הול, חדר עבודה, בר, שירותים, סלון, מטבח ופינת אוכל; הקומה השנייה מכילה אמבטיה, חדר אורחים, חדר לילדה ויחידת הורים, והקומה השלישית כוללת יחידת דיור קטנה.

עם תחילת התכנון, הביעו הלקוחות מספר דרישות. הראשונה: כאספני אמנות הם ביקשו להציג את פריטי האמנות השונים שאספו. כך נוצרו נישות לתצוגה בסלון, בשירותים ובגרם המדרגות המלוות בתאורה מתאימה, וכאקט נלווה נוצר מקום אחסון גם לפריטי אמנות. הדרישה השנייה: דלת שתצליח לנתק את הדיירים מעמל היום, משמע דלת עם נוכחות.

דרישה נוספת הייתה לסלון בו ניתן לארח הרבה אנשים, כמו גם מטבח בהיר.
כך יצאו לדרך עם המעצבת להשגת בית שיענה על פונקציות דייריו ושילובן בעיצוב החובק אירופאיות קלאסית ומודרניות גם יחד.

כבר בדלת הכניסה ניתן להבחין בייחודיות עיצובית: הדלת עשויה עץ אלון צבוע ויש עליה עיגול תלת ממדי. היא בולטת בנוכחותה ומרמזת לפרקט שנמצא בכל חלל הבית ונועד ליצור חמימות במרחב. הבחירה הייתה לא ליצור פאנלים מהפרקט עצמו, אלא להתקין פאנלים צבועים לבן כדי לא למסגר את הקירות.

הכניסה לבית מלווה את הפוסע בה באמנות המוצגת בנישה שנבנתה במיוחד והיא מכונה "הגלריה המתחלפת", שכן פריטי האמנות מוחלפים בה מעת לעת.
אחרי הכניסה נמצא הבר, שהוא הניתוק הראשון מעמל היום. הבר מקבל את הדיירים לחלל ציבורי משהו, שקצת מזכיר את מקום העבודה, אך עדיין לא לאווירה ביתית טהורה. קיר הבר מחולק לשניים, כשבחלקו העליון מוצג האלכוהול ובתחתון מאוחסנים המשקאות. מול קיר זה נבנה קיר נמוך ועליו משטח הבר. מעליו יורדים שני גופי תאורה מודרניים מקריסטל ונירוסטה שנבחרו בגלל פיזור האור שהם יוצרים. על המשטח מונחים קופסת סיגרים ופמוט קריסטלים שמשרים את האווירה האירופאית הקלאסית.

עיצוב הבר שונה מהסלון כדי ליצור הפרדה בין הביתי והציבורי. הוא נפרד מהעליון, וההתייחסות אליו היא כאל תכשיט.

הסלון וחדר האוכל
משמאל לבר נמצא הסלון, שאלמנט מרכזי בו הוא קיר הנישות שמפריד בינו ובין המטבח, ובו ממוקמת הפלזמה. הנישות מחולקות באמצעות גבס וכל נישה ממוסגרת בקרניז שצבוע בצבע אחר מהקיר ומדגיש את פתחה. הנישות בנויות מעומקים שונים בהתאם לפונקציות אותן הן מאכלסות. כך לדוגמה, הנישה לפלזמה נבנתה צרה כדי שמצידה השני ייווצר מקום אחסון במטבח. מעל כל נישה מוקמה תאורה שנצבעה בצבע הקיר והיא מאירה את פריטי האמנות שבתוכה, כאשר בתחתיתה יש זכוכית שנצבעה באותו צבע כדי להגן על הגבס.

ריהוט הסלון מודולרי ומאפשר להציבו באופן משתנה בזמן האירוח. הספה עשויה עור נאפה בגוון בז'-אפרפר, ולצידה הדום מאותו חומר. הקיר מאחורי הספה חופה בטפט בדוגמה פרחונית ומשלב אלמנט נקי (היינו, ללא תמונות תלויות) או מקושקש (היינו, דוגמה עם נוכחות). לטענת שטרית, הקיר הזה "משקיט" את שאר הקירות העמוסים אמנות ויוצר איזון בחלל.

ביציאה לגינה נתלו שני וילונות, שקוף ואטום, אשר מאפשרים לשלוט על קשר פנים וחוץ, כלומר - הכנסת החוץ פנימה או יצירת הפרדה מוחלטת המתכנסת פנימה. הקשר הזה נעשה בתכנון מדוקדק, שכן היה חשוב לראות מקומות ספציפיים של החוץ מתוך הפנים, כגון פינת הנוי בחצר.

במעבר שבין הסלון לפינת האוכל נתלה שנדליר קירי בצבע שחור, עם קריסטלים במראה קלאסי. שנדליר זה מקיים דיאלוג עם השנדליר היורד מתקרת פינת האוכל מתוך רוזטה ומאיר את השולחן. שני גופי התאורה האלה יוצרים קונטרסט עם צבעי הבית, שכן הצבע השחור אינו מופיע בשום מקום.

ריהוט פינת האוכל הובא מחו"ל, נצבע בשמנת ורופד באפור כדי להתאימו לסגנון הבית. גם פה הונחה על השולחן זכוכית צבועה שתגן עליו. כמו בסלון, גם כאן יש שליטה על כניסת החוץ פנימה, וזו נעשתה באמצעות תליית וילון על החלון שלא מגיע עד למטה ויוצר נישות לפריטי האמנות.

המטבח, הבר והשירותים
גם במטבח נשמרה האווירה האירופאית-קלאסית. החיפוי הוא המשך של משטח העבודה על הקירות, מה שיוצר אחדות בין המשטח לקיר. ריהוט המטבח עשוי עץ צבוע לבן, ובכל דלת נוצרו מסגרות פנימיות שמזכירות את מסגרות הקרניזים בקיר הפלזמה. הידית מקנה לדלת מראה אירופאי ועשויה חרס משולב בזהב.

גם האי עשוי מחומר זהה לחיפוי, ולבקשת הדיירים הוא מוקם מול טלוויזיה. האי משמש לבישול, ישיבה ואחסון של אוכל יבש מצדו האחד ושל יין ושמנים מצדו השני הקרוב לפינת האוכל, וכך הוא עונה על צורך פונקציונלי. מעליו עוברת תעלה לקולט שנעשתה כדי לא לפגוע בגובה הכללי, אלא רק עבור הפונקציה הספציפית הזו. הסגנון המודרני נמצא באביזרים המשלימים, דוגמת המקרר, הקולט והמדיח.

הקיר המפריד עם הסלון נוצל בצד המטבח לנוי וקישוטיות. לעומת זאת, ניתן למצוא פונקציונליות באבזור המטבח, כדוגמת פנים המגירות.

לצד הבר נמצאים השירותים וביניהם מוקמה נישה נוספת לאמנות. לפני הכניסה לשירותים נוצרה פינת המתנה, ובה ספה קלאסית ומקרר יינות שמעליהם שנדליר קירי צבוע לבן, כמו בכניסה לפינת האוכל. פינת ההמתנה הממוקמת מחוץ לשירותים מרמזת על תפאורת מסעדה, וגם ההפרדה שנעשתה בין השירותים לכיור מרמזת על אותה תפאורה. חלל השירותים מרוצף ומחופה בגרניט ומעוטר בפס דקורטיבי בדוגמת חלוקי נחל. אותה דוגמה חוזרת במסגרת המראה מעל הכיור המוארת בתאורה נסתרת. ברז זהב נותן נגיעה קלאסית לחלל. אמנות מוקמה גם בחלל הזה, בנישה לצד הכיור ובנישה בכניסה לחלל.

עולים קומה
העלייה לקומה השנייה מלווה בגרם המדרגות מחופה פורצלן כדי ליצור ניתוק בין הקומות, והפרקט חוזר בריצוף הקומה כולה. הקיר המלווה את גרם המדרגות עשוי מלבני זכוכית כדי לנצל את האור הנכנס מחלל השירות. בסיום העלייה במדרגות נפרשת מבואת כניסה ובה ספה קלאסית שמאחוריה וילון הנותן תחושה שהקיר גדול. בשני צידי המבואה שני שנדלירים קיריים לבנים המקיימים דיאלוג עם פינת ההמתנה למטה.

לצד המבואה נמצא חדר האורחים ומולה חדר הרחצה. החלל מעוצב בקווים נקיים ומודרניים ובצבעים חמים וקלילים. הביטוי לכך נעשה בנגרות מרחפת במראה קליל, שנצבעה כתום ושולבה בידיות נירוסטה. גם עליה יש זכוכית לבנה כדי להגן על המשטח. לצידי המראה פס דקורציה בגוני אדום, כתום וחום, ומוטיב זה חוזר גם בריצוף ובחיפוי.

חדר הבת עוצב בהשראת חדר האמבטיה: הוא מודרני ושמח, בגוני לבן, אפור וכתום, בטקסטורה מבריקה. דלתות הארון עשויות זכוכית צבועה בכתום ויוצרות דיאלוג עם דלתות ארון האמבטיה. המיטה מונחת על במה וגבה צבוע כתום. מאחוריה ישנו טפט בדוגמת רטרו המייצר שמחה ולמרגלותיה שטיח לבן המייצר חמימות.

ספא בחדר ההורים
הכניסה לחדר ההורים ממשיכה את ריצוף הפרקט, אולם סוגו משתנה על מנת ליצור טשטוש אחרון לפני החלל שמייצג יותר מכל את הביתיות. זהו פרקט שמחפה ספינות, ושטרית מספרת שהכוונה הייתה ליצור תחושה שמי שנכנס לחלל "שט" בו. היחידה מכילה חלל שינה וחלל רחצה שביניהם מפריד קיר זכוכית התורם לתחושת חלל ודרכו ניתן לצפות בפלזמה מהג'קוזי ומכל מקום בחדר, לפי דרישת הדיירים.

הקו הוא נקי ומודרני, שכן הרעיון בחלל הרחצה היה ליצור אווירת ספא שבה לכאורה חוזרים הדיירים בסוף היום למקום מפנק. הג'קוזי מחופה פורצלן והקיר מעליו מחופה בגרניט כמו בשאר האמבטיה, אך בטקסטורה שונה. הסיבה לכך היא שזהו הקיר הדומיננטי בחלל, הן בגלל שהוא נצפה מהמראה והן בגלל שעליו נמצא אבזור הג'קוזי.
קיר האסלה שמולו מחופה באותו אריח בדוגמת פסיפס, וכך נוצרת אחדות בחלל. בינו ובין ארון האמבטיה המרחף יש קיר הפרדה שנועד לשמור על מעט פרטיות. מראה עם מסגרת זהב וברז זהב מוקמו ליד הכיור, מה שנותן נגיעה קלאסית ששוברת מעט את מראה הספא הנקי.

בין המיטה לאמבטיה מוקמו ספות אדומות שתורמות לאווירת הספא, והן משמשות להתרגעות לאחר הג'קוזי. עיצובן שונה מחלל חדר השינה, והן אחראיות על טשטוש אחרון בין הספא לאווירה הביתית שמשרה החדר.

חלל השינה מחופה כולו טפט בהיר מעוטר בדוגמה אותנטית. המיטה עשויה עץ, ולצידה שתי שידות עץ שמעליהן גופי תאורה משתלשלים מהתקרה. כולם יחד מייצרים חמימות ביתית, כשתורם לכך גם הווילון המוזהב לצידם המחפה את היציאה למרפסת. מול המיטה נמצא ארון שחופה בחלקו העליון במראה המגדילה את החלל ולצדו מוקמה פינת עבודה.

שטרית מסבירה שזהו החלל החשוב, מכיוון שזה המקום הראשון שרואים בבוקר והאחרון שרואים בלילה. החדר הזה מחבר את כל מה שמתקיים בשאר חללי הבית, כאשר הספות המודרניות מתכתבות עם הבר, וחלל הרחצה (הספא) מתכתב עם השירותים ויוצא באלה.

סוד העיצוב
בבית הזה מתקיים שילוב של סגנונות ואלמנטים, אך את כולם מאחדים הרצפה והקרניזים שנוכחים בכולו ותורמים למראה האירופאי-קלאסי. הטשטוש בין ציבורי לפרטי נעשה באמצעות קריצה בין שני חללים שמזכירים מסעדה, כדוגמת השירותים והבר, ורק אז עוטף הבית באווירה האינטימית את דייריו.

קיימת חשיבה על כל פריט אמנות, ולכן לא נבנו נישות סתם כך, אלא הותאמו לכל פריט במדויק. מאחורי התכנון קיימת מחשבה על הדרך שבה ינהלו החללים בבית שיח ביניהם, ומה רואים מכל חלל כשמציצים לחלל אחר.
וכמובן, שטרית מדגישה את חשיבות התאורה בעיצוב החלל. לדידה, תאורה היא כמו איפור: אם משתמשים בה נכון, האפקט יהיה מרהיב.

כתבה מתוך: מגזין נישה

מציגי הפרויקט

תגובות