מתמטיקה עירונית והסטוריה אישית

תחת הכותרת הלא מעניינת "העיר במספרים" קראתי בכלכליסט את אחת הכתבות הכי מרתקות שפורסמו לאחרונה בנושא בינוי ערים. אבל אני זה לא חוכמה, אני נכשלתי בקורס לבינוי ערים בשנה ג'... בכוונה.

 

ראשית אזהרה - הכתבה עליה אני מדבר עוסקת בבינוי ערים, בתכנון עיר, בהתנהגות שלה. (הופס! קהל הקוראים ירד לחצי). הכתבה גם עוסקת במודלים מתמטים שפותחו על ידי פיזיקאים (קליק! נשארו רק 10 אחוז מהקוראים). גם אין תמונות מלבד צילום מסך מ SimCity (זהו, נשארנו שנינו).

ועכשיו להסבר למה אני חושב שזו כתבה מעניינת וחשובה. ברשותך, עם קצת רקע אישי.

 

לא להסכים למנחים בקורס לבינוי ערים בטכניון

במהלך הלימודים בטכניון נתקלתי כמו כולם בשנה ג' בקורס לתכנון עירוני, למעשה בבינוי ערים. קיבלנו את הקריות של חיפה כפרוייקט ובצוותים של שלושה יצאנו לחקור, להכיר ולהציע תוכניות. כבר בשלב הראשון של הקורס הרגשתי שהלימודים מפספסים לגמרי את המהות האמיתית. בסמסטר הראשון במקום להגיש תכנון לעשרים השנים קדימה הגשתי שני סיפורים. בראשון העולם נכנס למיתון והמדינה למלחמה בצפון, הקריות הופכות לאזור מוכה עוני. בסיפור השני יש שלום עם מדינות ערב, הקריות הופכות לתחנת מעבר לאירופה (ברכבת), טכנולוגיות בניה על ידי אלמוגים מאפשרות בניה בצורות חדשות.

המטרה שלי בסיפורים האלה הייתה להראות כמה מעט שליטה יש למתכנן העירוני על מה שקורה בעיר.

 

בסימסטר השני העניינים החריפו. סטודנטים הגישו מפות שאפילו נפוליון לא היה מצליח לממש. רקמה עירונית נחתכה על ידי שדרות מונומנטליות שלא קשורות לכלום. אף אחד לא הסתכל על הקריות בגובה העיניים, הגובה של מתכנן הנוף שיודע שלספסל ועץ ברחוב יש השפעה גדולה פי כמה מכל תוכנית מפוברקת. החלטתי לא להגיש עבודה. קיבלתי 50 והשגתי פטור שאיפשר לי להמשיך בלימודים למרות הכישלון.

 

לכתוב נוסחה לעיר ולטעות בפעם הראשונה

אבל מתוך כל הבחינות האלה צמח משהו אחר, הסתכלתי על העיר ובאיזו תחושה פנימית הרגשתי שיש בה הגיון מתמטי שאני כמעט מצליח לראות. אולי כדאי שאני אציין פה שיש לי רקע מתמטי די חזק. למרות שמעולם לא למדתי בצורה מסודרת, עסקתי בתכנות ובמתמטיקה ברמות גבוהות למדי. באותו שלב בטכניון הגשתי עבודה שעסקה במורפולוגיה של עצים. העבודה הציגה בתוכנת מחשב את העצים כגרפים מתמטיים, כשכל ההבדל בין זית לאקליפטוס, לערבה, לברוש הוא במקדמים של הנוסחה... לא משנה. מה שחשוב הוא שעצים ניתנים לביטוי מתמטי, כמו כלי דם, כמו הרבה מאד דברים בטבע. כמו עיר!

בסופה של העבודה הבנתי שהנוסחה בבסיס העבודה אינה נכונה ולמעשה העבודה מוטעית. הגשתי את העבודה לשני קורסים שונים, לקורס במורפולוגיה ולקורס במחשבים, כתבתי למנחים שזה כדי לחסוך לי עבודה וכתבתי להם למה יש טעות בסיסית בנוסחה. ושניהם נתנו לי מאה עגול.

 

המשכתי לשחק עם הנוסחאות גם אחרי הלימודים עד שבאחד הימים, אחרי שעבדתי כבר שנה כאדריכל, הבנתי את הפינה שהייתה חסרה לי. בניתי נוסחה שהתוצאות שלה הן עיר. כל עיר. לא עיר ספציפית אבל משהו שאם הייתם מסתכלים עליו הייתם בטוחים שתוכנן על ידי גרפיקאי אנושי ולא על ידי מכונה. המקדמים לנוסחה היו - צפיפות, רגולריות, עוצמת מרכז ועוד כמה. הנוסחה הייתה כל כך חמודה שהצלחתי לרשום עליה פטנט לסטארטאפ של משחקים ברשת. כסף גוייס, נשכרו עובדים, משרדים, אבל בסופו של דבר בנפילה הגדולה של הבורסה ב 2000 נשארנו בלי חמצן והחברה נסגרה.

 

לטעות בפעם השניה

לקחתי את הנוסחה שלי והלכתי ללמוד תואר שני בכלכלה עירונית אצל פרופסור דניאל צ'מנסקי. היחיד בארץ שמצאתי שמתעסק בבניה עירונית מבחינה מתמטית. למדתי רק שנה אחת על הדרך בה מניעה הכלכלה את העיר, הבנתי שהנוסחה שלי לא נכונה - שוב! התחלתי לפתח נוסחה חדשה אבל החיים קרו ולא יכולתי להמשיך. התגרשתי, עבדתי בחברה להדמייה רפואית (עוד שני פטנטים), חזרתי לאדריכלות לשלוש שנים ועזבתי שוב לתוכנה.

 

בכל הזמן הזה אני "יודע", יותר נכון מרגיש, שעיר מתנהגת כמו נחיל, כמו קן טרמיטים, כמו מערכת כלי דם, כמו עץ. העיר היא למעשה גרף של מערכות תנועה. בדיוק כמו שעץ הוא נתיב שהולך ומתפצל ועובר מגזע, לענף לזלזל ונעצר ביעד הסופי - עלה בודד, כך גם העיר. סכימת התנועה של בנינים למשל היא לחלוטין עץ - הגזע הוא המעלית ופיר המדרגות, העלים הם החדרים השונים בדירה. נכון, בניגוד לעץ בו יש רק הסתעפויות, בעיר יש גם צמתים, כלומר ישנה יותר מדרך אחת לכל יעד. אבל זה שולי.

 

אני לא נכנס כאן לכל המתמטיקה והמסקנות שלה אבל הנה אחת לדוגמה - מגבלה פיזית יוצרת צפיפות וצפיפות יכולה ליצור הצלחה. עיר על אי למשל זו מגבלה פיזית. מנהטן, הונג-קונג, פאריז המקורית. אם יש פוטנציאל של צומת תחבורה מצד אחד ומגבלה פיזית מצד שני, יש פוטנציאל לצפיפות שתייצר הצלחה. אגב גם לתל אביב מגבלה פיסית. בדרך כלל בתיאוריה עיר היא מרכז וסביבו מעגלים. תל אביב מונחת על שפת הים ולכן יש לה רק חצי מעגל סביבה. כל החלק המערבי חסר וזה רק עוזר לה להתקדם מהר יותר.

 

לקרוא כתבה

נראה שהידע, הכישרון והזמן שהיו לי הספיקו כדי להבין שישנה נוסחה אבל לא כדי למצוא אותה. זאת הסיבה שהכתבה בכלכליסט מבחינתי היא כאילו הגשמה אישית - הנה! זה נכון! העיר מתנהגת כמו נחיל ולפרטים בה יש מעט מאד השפעה.

 

מאחר ועסקתי בזה המון במהלך השנים אני יכול לראות כבר גם את השאלה המוסרית המובנית בהבנה הזו:

 

אם בכל מקרה הכוחות הפועלים בעיר חזקים מהמתכננים, האם אנחנו צריכים לוותר?

 

והתשובה שלי היא - לא! כמובן שלא, להיפך, בגלל שההשפעה שלנו מועטה האחריות שלנו כמתכננים היא קריטית. חשוב שנבין את התהליכים ונדע שאנחנו לא נפוליאון. החוקים שאנחנו מחילים על התכנון העירוני, האתיקה מול היזמים, כולם צריכים להתחשב בכוחות החזקים מהם ולנסות בכל הכח לשפר את המצב ברמת המיקרו. במקרו אנחנו כמעט ולא שולטים.

 

אני רוצה גם להתייחס למסקנה של החוקרים שהציגו את התיאוריה - "העיר אמנם ירוקה מהכפר, אבל מנוע ההאצה הכלכלית שבה גובה מחיר שלא יהיה אפשרי לאורך זמן. חדשנות אינסופית היא הפתרון היחיד לצמיחה אינסופית."

זה נחמד וטוב לגור בבתים של עד 4 קומות אבל המעלית אפשרה לנו מגדלים. תחבורה ציבורית מאפשרת פחות מכוניות ולכן יותר אנשים למטר מרובע. אני לא יודע מה יהיה הפיתוח הבא שיקפיץ את העיר - מכונית מעופפת, מערכת תקשורת חדשה, השד יודע מה. עד אז אנחנו חייבים ללמוד ולהבין איך לגדול בלי לרסק את עצמנו. אנחנו לא יכולים לעצור את הגידול, זה ברמת המקרו.

אנחנו חייבים במיקרו לעשות את העיר טובה יותר - רחוב רחוב, שכונה שכונה.