רוסלן סרגייב - אמנות העושה סביבה יפה יותר

פסליו המונומנטאליים של רוסלן סרגייב, אמן יליד בילרוס, המתגורר ויוצר כיום בישראל וברחבי העולם תורמים לחזותה של הסביבה תוך שהם מעמתים את איתני הטבע עם חיות מלאכותיות מפוסלות הבאות בהשראה ממנו ושבות ומשתבצות בתוכו באופן אורגאני ואידיאלי.

יצירות האמנות רבות הדמיון שלו, עוברות את גבולות הפנטזיה הרגילים ויוצרות גבולות חדשים של מרחבי חלומות אישיים של הצופה בהם.


הפיסול של סרגייב מזמין את הצופה לקחת חלק בו, מגרה אותו לגעת בו, לבוא ולהיטמע בתוכו - ממש על פי התיאוריה של מרסל דושן, שראה צורך בשילובו של הצופה בהבנת העבודה, כיוצר המשתתף בתהליך בריאתה.

מקורות רבים מהווים השראה לרוסלן סרגייב בתהליך יצירתו. ראשית, הרי זה דמיונו הפורה חסר הגבולות המוליך קדימה אסוציאציות פנטסטיות המצויות במוחו ונוסק איתן אל על, עד כדי הפיכתן לקיימות ומתקיימות בסביבה האורבנית, והופכות להיות חלק מן הנוף. עולם האגדה, מקורות משדות הביולוגיה, חוקי הפיסיקה, המטאפיסיקה, מקורות המיתוס הפולקלוריסטי, כל אלה משמשים לו כנימי השראה חלומיים. מיומנותו בעבר כמעצב תכשיטים מספקת לו כלי הבנה בתרבות הקישוט, פורצת אצלו את גבולות השימוש במחברי הצבע והגוון, השימוש בשילוב מקורי של חומרים משלימים ומנוגדים כאחד. פסליו מיוצרים תוך כדי שילוב של חומרים תעשייתיים כברזל ובטון, בהם הוא משבץ פסיפסים של קרמיקה ומראות בוהקות היוצרות מרקמים מקוריים ומפתיעים.    

 

הפסל של סרגייב לעולם יוביל אותנו, מעצם ההתבוננות בו והזימון לחוויה האסתטית מהצפייה בו  -לחשיבה עמוקה וסמלית הרבה יותר הקשורה בעולמה של הטבע.

 

סרגייב מגדיר את יצוריו הדמיוניים בשם פסלים ביו-אמנותיים, מבסס את הגדרתו על יצירת צורות חדשות לחיים. כל יצור מפרי דמיונו, על פי הביולוג ד"ר ולדיסלב קיפניס, שחקר את עבודתו "מתאפיין בסיפור משלו בקווי אופי מקוריים".

במאמרו " נפלאות רוסלן סרגייב", הוא מוסיף וגורס, כי כבר מהמבט הראשון מתעורר החשק לגעת ביצירה. רוסלן שולט בסודות ה"החייאה" של ה"ביו-פרויקטים" שלו – כפי שהוא מכנה אותם בעצמו. למרות שלא היה מודע לקיומו של "חתך הזהב", מתקיימות הפרופורציות שלו בכל יצירותיו. בעבודתו "הצרצר הגדול" לדוגמא, נגלה רצף מספרים הנמדדים במרחקים הקיימים בין מחושיו. רצף המספרים המכונה "סדרת פיבנאצ'י" מתקיים אף הוא.

מיקומם של עלים בגבעולי הצמחים, היחס שבין חלקי גוף של חרקים, זוחלים, דגים ובעלי חיים אחרים – על כל אלה חל חוק פיבנאצ'י. רוסלן - לנצח בוחר בעבודותיו בחיות סימפטיות, בבעלי חיים אסרטרוסלן סרגייב - אמנות העושה סביבה יפה יותר

יביים, אוהבי אדם, שהאדם מחזיר להם אהבה באמצעות פסליו.

 

פסליו מרוצפים בשלל צבעים, לעיתם הם משלימים ותואמים האחד לשני, לעיתים הם מקבילים או מתנגדים יוצרים משאבי אנרגיה שונים. העבודות רומזות לעיתים על יצירותיו של האדריכל האמן הספרדי הגאון גאודי, שמלא את העיר ברצלונה בעבודת חוץ, חלקן מתחבר אל בתים, שכונות, כנסיות ורחובות. הדמיון אל גאודי ומשנתו מתייחס בעיקר אל אהבת האדם, הרצון לעדות טוב לאזרח, השאיפה לקיים דיאלוג יצירתי עם הצופה ביצירה, ברצון להזמינו להתעמת עמה וליהנות ממנה. גם אצל גאודי היה עצם השימוש בחומרים התעשייתיים לצד הצורות האורגניות שנלקחו מן הטבע – מעין מחאה והפגנה למען החזרה אל הטבע ויופיו העצור, מעין קריאת תגר אל עולם הקדמה הזונח את היופי הטבעי המצוי מסביבנו.

 

רבות מן העבודות מקיימות דיאלוג הומוריסטי עם הסביבה האורבנית המקיפה אותן, דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר בממדיהן החריגים. התעגלותם של הקווים בפסלים המונומנטאליים יכול לרמוז לעיתים לסגנונו של פרדיננד בוטרו הקולומביאני, ממש כמו שהסיגנון הריאליסטי לעיתים בשחזור חלקיו של הגוף רומז לפסלים המוגדלים של קלס אולדנברג. ויחד עם זאת, כאמור, היצירות הנן מקוריות לחלוטין, נולדות ומעוצבות על פי אמות המידה של מוחו היצירתי של רוסלן.            

 

שיבוצן של יצירות אמנות במתחם הציבורי, במרכזה של סביבת החיים והפעילות היומיומית של אזרחי העיר איננה דבר של מה בכך. הפיסול הציבורי צורך מיומנות סגנונית רבה, ידע מקצועי ובעיקר ניסיון מוכח בהתאמת העבודה למקום בו היא מוצבת. רק פסל מיומן כסרגייב יוכל להתאים חומרים עמידים שיתאימו למקום, ישתבצו בתוכו ויהפכו לסמל הסביבתי שייהפך עד מהרה לאלמנט לוקאל פטריוטי לתושבי הסביבה. רוסלן מצטיין בהתאמת העבודה לסביבה ולתרבות המקומית בה היא ממוקמת. כל פסליו מיוחדים ומאופיינים על ידו, כל אחד מהם בתכונות שונות וטיפוסיות משלו. אמנותו שינקה ממחוזות ילדותו, הלכה והתמקצעה עם ריבוי הפרויקטים שבצע בישראל וברחבי העולם. עולם הפיסול של רוסלן סרגייב בנוי משלל יצירות אמנות התורמות ליופייה של הסביבה החיצונית, לא פחות מכך, הן נוגעות ומרגשות את הלב.

 

 

דורון פולק

מוזיאון האמנים הבינלאומי

 אוצר "מכון המים" מוזיאון עירוני גבעתיים

המאמר באדיבות

תגובות