או- כך כותבים "לא רע בכלל" על פרקטיקה שצריכה להתבצע "טוב- לכל הפחות".
"מגורים לא צפופים, רחוקים מהכל, הם הרבה פחות בריאים לילדים, הרבה פחות בטוחים, בגלל דומיננטיות המכוניות, והרבה פחות טובים לחיי החברה שלנו, כי הדברים הטובים ביותר בחיים קורים כשאנשים נפגשים". כך מגדיר זאת העיתונאי הקנדי צ'ארלס מונטגומרי בכתבה של טלי שמיר בעיתון כלכליסט.
__img__
מסכימה ומוסיפה על כך בכתבה, ד"ר טלי חתוקה, ראש המעבדה לתיכנון עירוני באוניברסיטת תל אביב:
"בעצם משנות השבעים ואילך כל המודלים שמתוכננים בישראל הם תלויי רכב פרטי. זה נכון שבשכונות שנבנו פה בשנות החמישים והשישים יש ערכים שאין לנו היום. הן אמנם
ת מאוד, אבל היו בהן איכויות פיזיות ומרחביות שאין לנו בשום שכונה אחרת: קומפקטיות, שטחים משותפים בין הבניינים, מערכת שבילים שמקשרת בין כל חלקי השכונה, מרכזים מסחריים קטנים ובניינים בני שלוש־ארבע קומות - צפוף במידה, אבל בלי האנונימיות שמייצרים מגדלים רבי־קומות". להמשך קריאה של הכתבה המעניינת והחשובה הזו ב'כלכליסט'
