מה קורה כשמנסים לצבוע בלי לצאת מהקווים, כשמנסים לתכנן בתוך גבול של חלל סטרילי, ב"ואקום", נעלמת איזו נשמה. הקמפוס האוניברסיטאי של העיר באר שבע מרוכז בעצמו. הוא היה מרוכז בעצמו כך יותר מידי זמן, וזה מורגש, בעיר ובקמפוס.
כדאי מאוד לקרוא את כתבתה של נ. ריבה, כי היא חשובה מאוד בהקשר זה. ריבה מדברת על "הפרדה היסטורית" בין צפון העיר לעיר עצמה. "את ההפרדה ההיסטורית הזו יצרה מסילת הרכבת, ששכונת רמות נמצאת מצפון לה והאוניברסיטה מדרום לה."
__img__
התכנית החדשה מדברת על להתפרס צפונה, והיא מעניינת. אולי התכנון אף יצלח להיות כזה שיתחבר יותר לעיר. שהקמפוס ינשום קצת באר-שבע, ובאר שבע תנשום קמפוס. הפוטנציאל הטמון כאן הוא ענקי. והמפתח הוא בקנה מידה שיאפשר את הנוחות הספונטניות והגמישות של המשתמש. בין אם הוא סטודנט ובין אם לא.
ttp://www.xnet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3105170,00.html" target="_blank">להמשך קריאה 
