שנים רבות אנו נסמכים ומפארים את אמנות הפרספקטיבה, ככלי לתיאור מרחבי. מעניין לגלות שכבר לפני הרבה שנים, הכמיהה לייצוג תלת-מימדי שאינו תלוי נקודת מבטא ספציפית, הובילה לפיתוח של מספר שיטות שאינן מדוברות מספיק בעגה המקצועית. הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מדהים, מדובר בגילויים המשנים מציאות עבור מקצוע האדריכלות. היכולת ליצור מודל תלת מימדי מורכב- שהוא ממוחשב ומאפשר להוציא במהירות גדולה פרספקטיבות תכניות חתכים חזיתות, מדפסות תלת-מימדיות שידפיסו יום אחד בית שלם. מדובר במהפכות שמשנות את אופן העבודה היומיומי של משרדים. ואני מאמינה שזו רק ההתחלה.
המוח האנושי החכם והמגלה הולך הרבה אחורה. הלכי רוח, מחשבות ומציאות שהם מנת חלקנו היום, לא נוצרו יש מעין. הבסיס, המחשבה, התכנון, היו שם בימים עברו. ההמצאות הכוונות, הרצונות, מה שהיה נראה כמדע בדיוני עוד בתקופתו של לאונרדו (דה-וינצ'י) וגם לפני.
מעניין לראות את החיבור של היום להיסטוריה הזו, היסטוריה שהפכה והתגלגלה למציאות מתוחכמת יותר ויותר. כי מההיסטוריה אנו למדים יום יום, ויש לנו עוד הרבה מה ללמוד בעתיד.
__img__
"סריקה תלת-ממדית היא מהפכה של ייצוג מציאותי. במקום מסורת של ייצוג שמבוסס על פרספקטיבה - דרך נקודת מבט של עין מתבוננת אחת, הסורק מתרגם גופים לקוד: מספרים ואותיות שמייצגים מידע גאומטרי. כמו טופוגרפיה, הגוף ממופה באמצעות נקודות מרחביות שונות, שיחד מרכיבות קוים ומשטחים. הקוד מחליף את המבט." "ניסיונות עבר של אמנים "לסרוק" גופים מגלים טכנולוגיות נשכחות ללכידה אוטומטית של גופים מורכבים, ללא תיווך של התבוננות. כך, ה"שיטה האחרת" של פיירו דלה-פרנצ'סקה, ה"פוטו-פיסול" של פרסואה וילם, ושיטת המידול של פרנק גרי, הם כולם ניסיונות להתנערות מההגמוניה של הפרספקטיבה כטכניקה להבניית מציאות."
להמשך קריאה ב
E%D7%AA+%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%99+%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%A1%D7%95%D7%9F&utm_campaign=622c2c9e3a-37th+issue&utm_medium=email&utm_term=0_e3b7311636-622c2c9e3a-80552173" target="_blank">כתבה של אדריכל איתן מן.
