בפוסט הזה אמשיך לדבר על אמצעים שונים שעומדים לרשותינו על מנת להפיק את המירב מחלל קטן ולתת תחושה שהוא יותר גדול ומרווח ממה שהוא באמת. ברור שאם אפשר להרחיב את המקום זה הפתרון האידאלי אך לא תמיד רוצים להכנס לזה ולא תמיד אפשר. בימינו לרובנו אין ברירה אלא להשלים עם חללים קטנים מסויימים ולנסות לנצל אותם בצורה המיטבית. אז מה ניתן לעשות?
בפוסט הקודם דיברתי קצת על ארגון החלל באופן שיטשטש את גבולות החדר. הפעם אתייחס לדרך אחרת שבה ניתן להסיח את הדעת מגבולות החדר – הכוונה למשיכת העין החוצה ממנו.
הדרך האופטימלית למשוך את העין אל מחוץ לחדר היא חלון. אם יש כזה בחדר ובהנחה שהחלון משקי
ף לנוף מעניין ומושך אז אין צורך לעשות יותר. אנחנו מייד מסתכלים לשם. אם יש חלון אך מחוצה לו אין נוף מעניין אולי אפשר לארגן משהו. אם מעבר לחלון יש מרפסת או חצר קטנה שאפשר להניח בהם משהו מעניין נוכל להשתמש בזה כתחליף לנוף על מנת למשוך את המבט החוצה או אם תרצו, להביא את החוץ פנימה ובכך לתת תחושה של מרחב גדול יותר. מובן מאליו שאם רוצים שחלון ישמש בתפקיד שכזה אי אפשר לכסות אות עם תריס או וילון. אפשר לשים אותם, אך אם עושים זאת צריך להחזיק אותם פתוחים כך שהם ממסגרים את התמונה הניבטת מבעד לחלון ולסגור אותם רק במקרה הצורך, לצרכי פרטיות או אם רוצים להחשיך את החדר למשל.
כל זה טוב ויפה במקרה שיש חלון. אך מה אם אין חלון? במקרה כזה מחפשים אפשרות אחרת, למשל אולי ניתן לנצל את הדלת. אם נניח משהו שתופס את העין במקום שניתן יהיה לראות אותו מבעד לדלת או ניצור המשכיות בתוך הבית על ידי שימוש באותו הריצוף נוכל לייצר את אותה התחושה של קשר אל החוץ דרך הדלת.
ואם גם זה לא מתאפשר וגם הדלת לא מספקת נוף מעניין? רובנו מכירים את הטריק של המראה. מראות מתפקדות קצת כמו חלונות בזה שהן משקפות נוף כלשהו ובכך גורמות לחדר להראות גדול יותר. רק צריך לשים לב ולוודא שהן ממוקמות במקום שבו הן תשקפנה מבט מעניין.
