בהמשך לפוסטים בנושא יצירת אשליית מרחב בחלל הפעם אדבר על התפקיד שמשחק האור בעניין. באופן כללי ככל שיש יותר אור המקום מרגיש לנו גדול ומרווח יותר. ככל שהחדר חשוך יותר הוא ירגיש יותר קטן. חדר עם חלונות גדולים או עם הרבה חלונות או שילוב של שניהם יקבל יותר אור וירגיש מרווח יותר מחדר שבו יש חלון אחד קטן למשל. בחדרים כאלו, אצל רובנו אולי עולה המחשבה על הממ"ד, יש צורך לנצל כל טיפת אור שנכנסת.
אז מה האפשרויות העומדות בפנינו?
המשמעות של ניצול כל טיפה של אור היא יצירת כמה שיותר החזרה של האור הנכנס אל תוך החדר וכמה שפחות אבדן אור על ידי החזרתו החוצה מהחדר או בליעתו על ידי הקירות והחפצים שבו. המשמעות של שימוש בחומרים מחזירי אור 
היא שחומרים אלה הם לפעמים גם מחזירי קול ויש להם נטיה להיות חלקים ומבריקים יותר כך שלמיקסום האור יש השפעה על כמות הרעש בחדר ועל הנראות. זה לא תמיד מסתדר עם האווירה שרוצים לייצר בחדר. בסופו של דבר נצטרך לאזן בין הדברים.
מבחינת שיקולי אור הנקודה החשובה היא נקודת כניסת האור. שם יש להציב משטח שיחזיר הרבה אור לחדר. זה יכול להיות הקיר או רהיט כלשהו שהם לבנים בעיקרם (לבן מחזיר הכי הרבה אור) או שיש בהם מראות למשל. בשאר החדר נפעל לפי השיקולים החשובים לנו. טקסטורות תלת מימדיות סופגות אור אך מוסיפות עניין. כך גם שטיחים ובדים שגם בולעים רעש ומייצרים אינטימיות. נצטרך להחליט מה יותר חשוב לנו – האור, הרעש, הנראות, האווירה? משטחים קשים ומבריקים מחזירים אור אך גם רעש. צבעים חזקים יאפשרו הדגשת אלמנט מעניין אך הם גם בולעים יותר אור. צבעים בהירים יותר יחזירו יותר אור אך לא בהכרח יתאימו לנראות הרצויה. עלינו להבין בדיוק מה אנחנו רוצים להשיג ומה סדר העדיפויות שלנו ורק אז לבחור את החיפויים והאלמנטים שיכנסו לחדר בהתאם (תמיד רעיון טוב גם לא בהקשר של אור ועיצוב).
