אסתר זנדברג מדווחת בכתבה בהארץ על סערה בעולם האדריכלות: קרב בין אסכולת התכנון המסורתי לארכיטקטורה עדכנית - מהי דמותה של העיר במאה ה-21? עולם האדריכלות בארה"ב גועש.
באוניברסיטאות, בעיתונות הכתובה, בדיונים וגם במישור האישי - הויכוח בין שני הזרמים העיקריים באדריכלות העירונית כולל יצרים ואנרגיות גבוהות. בפינה האחת של הזירה - "האורבניזם החדש" המכונה גם "התנועה לעירוניות חדשה", ובפינה ממולו - "אדריכלות הנוף העירוני". (אגב, למי שלא עוקב, דווקא התנועה השנייה היא הצעירה יותר בעוד שזו המכונה "חדשה" היא האסכולה הותיקה).
בכתבה אסתר סוקרת את שתי התנועות ואת עקרונותיהן הכללים. כרגיל אצל אדריכלים יש הרבה דיבורים וקצת קשה להבין מה באמת כל צד מציג ואיפה הויכוח הגדול. שתי התנועות כמובן הולכות עם צו האופנה ומציגות את עצמן כגואלות בנושא הסביבתי.
ולי יש שתי הערות:
1. שתי התנועות לטעמי מגוחכות. אדריכלים חושבים שהם באמת מנהלים את התכנון העירוני כשכל פוליטיקאי
ויזם מדרג שני קובע הרבה יותר מהם מה יקרה בעיר.
2. למרבה הצער אדריכלים לא באמת הולכים מכות. חבל, לחלק מהם בהחלט מגיע.
