"אני סולד מהפוזות ומהפלצנות המאפיינת חלק מהחוג המקצועי." אומר בכתבה בגלובס קרלוס דרימברג, אדריכל ראשי במשרד השיכון ב"אני לא במקצוע כדי לשחק את הנסיך או את בן הנסיך. בבואי לתכנן אני לא מעמיד את עצמי כנצר של בורא עולם אלא כמשרת ציבור."
כרגיל בכתבות של מירב מורן בגלובס, הבמה נתונה לדובר והתוצאה הפעם מרתקת במיוחד. קרלוס מציג את נקודת המבט היחודית של אדם שנמצא בעמדה המכילה לעיתים את משווק הקרקע, היזם, המחוקק וקובע התב"ע והמתכנן, כולם יחד. מנקודה זו יש לו ביקורת על מנהל מקרקעי ישראל, משרד האוצר וגם עלינו האדריכלים ובמיוחד אדריכלי המהפיכה.
על מדיניות מנהל מקרקעי ישראל ומשרד האוצר הוא אומר "אנחנו מסתכלים על הדיור כמושג, ולא על הרווח ממכירת הקרקע כמטרה. לדוגמא: כשמתכננים שכונה חדשה, צריך לייעד חלק מהמשאבים לשדרוג, שיקום ושיפוץ השכונה-השכנה, הישנה, כדי לא לייצר פערים בין השתיים. כשהמינהל יוצא למכרז, זה לא באג'נדה ואת היזם הפרטי זה בטח לא מעניין."
ועל האדריכלים המניפים את דגל עירוב השימושים והעירוניות הוא מלגלג "כל כך
קל לטייל בתל אביב, לבוש חולצה שחורה עם שני כפתורים, נעול בנעליים שחורות מבריקות, לשבת בבתי הקפה בשדרות, ולהעביר ביקורת על כך שאין 'ערים אמיתיות' בפריפריה. זו התייפייפות. כדי שעירוב שימושים יצליח, כפי שהוא מצליח בתל אביב, צריך עוצמות פיתוח שיניעו אותו, עוצמות כמו שיש בתל אביב. לא כל ישוב הגיע לסף הכניסה הצרכנית, שמאפשרת עירוב שימושים. אם יש מסחר שלא ממריא מבחינת האיכות, ויש מעט תעסוקה שלא ממריאה - דבר משליך על דבר, ובסופו של יום - מוליך גם לאיכות מגורים נמוכה, שמושפעת מאיכות המסחר והתעסוקה הירודה."
* התמונה כאן מתוך הכתבה המומלצת, צלם: איל יצהר
