בכנס האחרון של עמותת מרחב דובר רבות על צפיפות עירונית ויתרונותיה. "הערים שלנו לא צפופות מספיק" היא אמרה שנתפסת כעת כעובדה. אבל האם זה באמת כך? הבלוג "תכנון בירושלים" מציג את הדרכים המעניינות בהם אדריכלים יכולים לשקר לעצמם דרך סטטיסטיקה.
הבעיה הגדולה ביותר של מדד הצפיפות היא שמחלקים את מספר התושבים לשטח השיפוט המוניציפאלי. זו כמובן שטות מוחלטת מאחר והשטח כולל בערים מסויימות שמורות טבע, אזורים חלקאיים
ועוד. בחישוב כזה ברור למשל שירושלים תצא מאד לא צפופה, תוצאה שכל מי שביקר אי פעם בעיר יודע כמה היא מוטעית.
יאיר מציג בבלוג שיטת חישוב אחרת ובה מחלקים את מספר התושבים בשטח הבנוי למגורים בלבד. החישוב הזה מדוייק הרבה יותר ותואם את התחושות שלנו מהעיר אבל מביא למספר הפתעות.
אם באמת צפיפות היא מדד לאיכות העיר - אתם רוצים כנראה לגור בפורודיס (17.8 אלף תושבים לקמ"ר).
אה, אתם מדברים רק על ערים גדולות - אתם מתכוונים נתניה, ראשון לציון (14.5), או בת-ים (23.6).
ערים ממש גדולות? זה ירושלים (12.9).
מה, אין תל אביב ברשימה? כן, יש. תל אביב וחיפה עם 10.5 אלף תושבים לקמ"ר בנוי.
אז מה זה אומר? כלום. בדיוק ככה.
אין ממש התאמה בין הצפיפות בעיר לאיכותה, ליוקר המחיה בה או למדדים רצויים אחרים.
או, סביר יותר, שגם דרך החישוב הזו מוטעית.
