הכתבה המדוברת דנה בתחרות הספרייה הלאומית ובמחאות נגדה. זנדברג מתרעמת במלוא הקיטור על כל מחאה שלא מבטלת קודם כל את ההתנחלויות... אבל זה כבר שקוף ומעייף, one trick pony שהולך וממצה את עצמו בהבאת קוראים.
החלק החשוב לדיון מגיע בסיום הכתבה: "משכנה הנוכחי של הספרייה בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם הוא בניין מצוין ונאה, שלא הרבה מבנים בני זמננו משתווים לו. הדבר הנכון לעשות היה לגאול אותו מהזנחה, לארגן אותו מחדש, להרחיב את שטחו ולהתאים אותו לחידושים האחרונים בענף הספרנות, מבלי לפגוע בדמותו ובמעלותיו".
עד כמה שאני עצמי מזדעזע מהאפשרות שאני מסכים עם זנדברג, הרי שקשה לעמוד מול הטיעון הזה. בימים בהם מוחלפות הספריות בחיבור פשוט לאינטרנט והמידע הופך נגיש... למה בכלל לבנות? 40 אלף מטר מרובע מתוכם הפונקציה הגדולה ביותר היא... חנייה? יותר מרבע מהשטח?!? ממיקום טבעי בתוך קמפוס למיקום מבודד ויוקרתי. אולי באמת הבעיה הפעם היא בעצם הקמת המבנה החדש?
בטוקבקים מגיעות כמה תשובות בנושא:
"חץ הצפון" כותב:למה להשקיע 100 מיליון דולר ביציקות בטון עבור ספרים שממילא אין גישה של הציבור אליהם? למה לא לתכנן פארק ציבורי באתר הספרייה עבור העם? פשוט בושה. תנו לנו שטחים ציבוריים פתוחים עבור העם ולא מבצרים עבור האליטות !
יש הבדל בין צורך לבין דחיפות קיומית. פחות מפרומיל של הציבור מבקר בספריה שאכן "פתוחה לקהל" . רוב הציבור לא חולם על כך ועסוק בקיום יום יומי בקור ובגשם. בסופי שבוע, כמו עדר פילים שורד בקלהרי, נודד הציבור בחיפושו אחר שטחים פתוחים וציבוריים !! ראה הצלחת גן השעשועים בנמל ת"א .
צריך רק לקרוא את הפרוגרמה של התחרות בכדי להבין לאיזו אליטה בניין הספרייה מיועד !
"אדריכלית" עונה:
נכון שמבנה הספריה הישן הוא מבנה מצוין, אך אין לי ספק שאילו היה נבנה היום, היה סופג קיתונות של ביקורת מזנדברג, ובשעתו בטח ספג מנה נאה של דברי בלע מצד אנשים חסרי חזון מס
וגה של זנדברג. היה כבר מי ששר "כולנו חכמים בדיעבד"...יש עוד טוקבקים אבל הם ברובם מנסים להתווכח עם זנדברג או לחנך אותה, ניסיון משעשע.
