קצת היסטוריה
עמותת האדריכלים הסכימה בעשרים השנה האחרונות לנוהג פסול של תחרויות. במקום תחרויות פתוחות, תחרויות בין מוזמנים. זה היה נוח למשרדים הגדולים, לאדריכלים המוכרים, ולא היה אף בעל שם שהתייצב ואמר את האמת - זה לא הוגן. המנגנון הזה, שנועד להגדיל את העוגה של המשרדים הגדולים ולמנוע מהקטנים להיכנס החזיק מעמד עד לתקופה האחרונה שבה נכנסו פתאום הכרישים הגדולים באמת - משרדים מחו"ל. עכשיו כולם מגלים כמה לא הוגן להיות בצד של הנטרפים. המנגנון שנועד להגן על הגדולים פועל אפילו טוב יותר עבור הענקים.קצת הווה
הגלובליזציה שאנו רואים עכשיו אינה ייחודית רק לשוק האדריכלים בארץ. השתלטות הפירמות הגלובליות בשוק רואי החשבון למשל הרבה יותר חזקה. כאן כבר כולם יודעים שיש את ארבעת / חמשת הגדולים. כל חברה, שזקוקה לרואה חשבון לפעילות בינונית ומעלה, פונה רק אליהם.זה הכיוון אליו הולך שוק האדריכלים בארץ. שימו לב לתחרויות האחרונות, לתחרות על בצלאל למשל. תוכלו לגלות בקלות פירמות גדולות מחו"ל שיש להן כבר נציג ישראלי בארץ. אולי נכון יותר לומר "שרטט ומפקח", הרי את העיצוב האדריכלי יעשו באמת בחו"ל.
מה יקרה אם העמותה לא תעשה כלום?
פשוט - המצב ימשיך ויתגלגל עד למה שקרה בשוק רואי החשבון.
אדריכלים עצמאיים ימצאו את עצמם רק עם הלחם, בלי אפשרות להגיע אי פעם לחלקים מהעוגה. הצעה קונסטרוקטיבית
אין לנו באמת ברירה. אנחנו חייבים לאמץ את המודל הצרפתי או מודל דומה לתחרויות.המודל הצרפתי (עד כמה שהבנתי אותו) מציע תחרויות מדורגות, תחרויות אנונימיות ופתוחות. לרמה הבסיסית בה מתוכננים מבנים קטנים יכול לגשת כל אדריכל רשום. לרמה הבינונית יכול לגשת כל מי שזכה כבר בתחרות ברמה הקודמת, וכך גם ברמה העליונה ביותר בה מתוכננים מבני הציבור המרכזיים. המודל הזה חייב לבוא בשילוב עם חוק שיקבע שכל מבני הציבור בארץ הממומנים, אפילו חלקית, בכסף ציבורי - חייבים להיות מתוכננים דרך תחרות. חוק כזה יצור מצב בו מספר התחרויות הנמוכות גבוה מספיק בכדי לתת לאדריכלים צעירים את ההזדמנות לפרוץ ולעלות לרמה הבאה.
ומה לזה ולהעדפת הישראלים בתחרויות?
כלום. המודל הזה לא מעדיף ישראלים. הוא פשוט לא מעדיף אדריכלים זרים. יתכבדו כולם וייגשו לכל תחרות שירצו והתכנון הטוב יותר ינצח. אני די בטוח שיש לאדריכלים הישראלים כישרון לפחות כמו לאדריכלים הזרים.
ועמותת האדריכלים יכולה לעשות את זה?
