הטענה אותה אני מתכוון להציג במאמר הזה היא ראשיתו של ניתוח שמסביר מה יש בעיר הגדולה שמושך אליה אנשים. באופן לא מפתיע, הניתוח יסביר גם מה יש בעיר הגדולה שמרחיק ממנה אנשים. אל תצפו למחמאות גדולות מדי לתל אביב, הפרוורים מנצחים אותה בקלות בחלק מהמקרים. ההעדפה לפרוור אינה מקרה אישי של עכבר הכפר, זו החלטה מודעת.
בכל אחד מהמאמרים הבאים אתרכז במצרך שהעיר מספקת בהשוואה לפרוורים. כרגיל, מי שמעוניין להתעמק יותר מוזמן לקרוא גם את המאמרים הקודמים בסדרה.
איפה העיר ואיפה הפרוור?
אם לא היינו שבויים בתפיסות מוקדמות והיינו בוחנים את הארץ מלמעלה, היינו מבחינים במטרופולין נתניה - אשדוד כגוש אחד שמרכזו הוא העיר תל אביב - רמת גן. הפרוורים במקרה שלנו הם ראשון לציון, רעננה, נתניה, רחובות וכדומה. כלומר ערים קטנות ובינוניות עם שכונות יוקרה כמו הרצליה פיתוח, סביון, רמת השרון. כשאנחנו בוחנים את העיר מול הפרוור, אלה האלטרנטיבות.אני לא יודע אם שמתם לב אבל הרבה מאד אנשים עם יכולות כלכליות גבוהות מאד מעדיפים לגור בפרוורים האלה ולא בתל אביב.
שוק העבודה בעיר
בניגוד למה שנהוג לדווח כל הזמן, יש עבודה גם בפרוורים. למעשה חלק גדול מהגרים בפרוורים עובדים בהם. יש בהם אזורי תעשייה והייטק, מסחר, תרבות ובילוי. עם זאת ישנם שני הבדלים בין שוק העבודה בתל אביב לבין שוק העבודה בפרוורים ושניהם נובעים מהעובדה שבמרכז השוק צפוף:1. איתור עבודה מהיר - משך הזמן למציאת עבודה קצר יותר בתל אביב מאשר בפרוורים.
2. נגישות גבוהה לעבודה - ניתן להגיע לעבודה ברגל ובתחבורה ציבורית בקלות רבה יותר בתל אביב מאשר בפרוור.
לכאורה אלה טיעונים מנצחים אבל אני רוצה לקחת אתכם רמה אחת גבוה יותר בדיון.
למי לא אכפת מזה? על מי זה לא משפיע?
בסקר שנערך לא מזמן מתברר כי היעד המועדף לרכישת דירה על ידי עובדי ההיי-טק הוא אזור השרון (כפר סבא, רעננה, הוד השרון והרצליה) - 26% מבין הנסקרים ענו כך. היעדים הבאים הם תל-אביב (12.4%), פתח תקווה, קריית אונו וגבעת שמואל (10%), רחובות, נס צי
ונה ויבנה (9%) ורמת גן וגבעתיים (8%).אם נרחיב את היריעה עוד נגלה נתון נוסף - הנשאלים התבקשו לציין מהם השיקולים בגללם הם גרים במרכז ולא יצאו עוד רחוק יותר לחיפה או ירושלים. ובכן, השיקול של "זמן על הכביש", כלומר השיקול של נגישות לעבודה עמד על 13% בלבד.
עכשיו בואו נסכם את כל זה ונחשוב בהגיון - לעובדי הייטק אין בעיה למצוא עבודה כמעט בכל מקום בארץ. המשכורות שלהם גבוהות יחסית, יש להם רכב פרטי, בדרך כלל שניים למשפחה. אין להם בעיה לנסוע בנוחות והם מוכנים גם לנסוע שעה לעבודה. עלות הנסיעה עבורם היא חלק קטן יחסית מהשכר ולכן ממש לא מפריע להם לבזבז דלק.
והנה המסקנה - ככל שאתה יותר עשיר ומשכיל שיקולי הנגישות לעבודה והחלפת העבודה, פחות משמעותיים עבורך.
למי מאד אכפת מזה?
אתם כבר רואים לאן אני חותר - אנשים שמרוויחים מעט, אנשים שקשה להם למצוא עבודה, אנשים עם ביטחון כלכלי נמוך שלא יכולים להישאר מובטלים, אנשים שמדלגים בין עבודות, אנשים שעובדים בכמה עבודות בו זמנית... לכל אלה חשוב מאד שתהיה עבודה זמינה ונגישה.כשהמשכורת שלך נמוכה מ 5000 שקל למשפחה אתה פשוט לא יכול להרשות לעצמך להוציא 1500 שקל לנסיעה לעבודה. אין לך ברירה, שיקול כלכלי פשוט קובע שאתה חייב להתגורר בסמוך אליה ורצוי במקום שבו תוכל למצוא אלטרנטיבה בקלות כשיפטרו אותך.
זו אחת הסיבות הראשיות מדוע העניים מוכנים להתגורר בצפיפות גבוהה כל כך, ויוצרים שכונות עוני ממש במרכז העיר. למעשה, ככל שהעיר מצליחה יותר כך היא תמשוך אליה יותר עניים. נכון, מצבם בעיר קשה אבל מצבם בפריפריה קשה עוד יותר.
ולמה העשירים גרים בעיר?
מרכז העיר הגדולה, תל אביב במקרה שלנו, מציע הרבה מוצרים, במאמר הזה עסקתי רק באחד מהם - עבודה נגישה. במאמרים הבאים אסקור מוצרים אחרים כמו סקס, שידוכים, ביטחון אישי, מגורים, חינוך, קהילתיות, מיתוג ועוד. לא כולם מוצרים רשמיים אבל את כולם מספקים העיר והפרוור ברמה שונה. סל המוצרים הזה בכללותו מראה שלעיר הגדולה יש יתרון אם אתה עני או עשיר. אני טוען שאם אתה ממעמד הביניים, הפרוורים יתנו לך תמורה גבוהה בהרבה מאשר תל אביב.מצד שני, יכול להיות שאני טועה.
