לחשוב מחדש על מגרשי החנייה
נועם דביר מראיין ב"הארץ" את פרופ' ערן בן-יוסף, חוקר מאוניברסיטת MIT בקיימבריג' שכתב ספר בשם "ReThinking a Lot", על חייהם ודעיכתם של מגרשי החניה ועל דרכים אפשריות להמציא אותם מחדש כמוקד של פעילות חברתית ותרבותית. בן יוסף מציג עמדה שאומרת שמגרשי החנייה יהיו כאן כל עוד יהיו מכוניות ולכן כדאי שנתייחס אליהם בתכנון ולא נראה אותם כסרח עודף למבנה בו פשוט צריך למלא הנחיות בטיחות ולקיים רדיוס סיבוב.למרות הגישה שלו, גם בן יוסף חושב שבעיר צפופה כמו תל אביב מגרשי החנייה אינם הכרח. "לתושבים בעיר יש הרבה זכויות" הוא אומר בכתבה, "אבל אף אחד לא אמר שיש להם זכות לחניה. לא צריך להשתמש בשטח הציבורי דווקא בשביל חניון. אם הם רוצים להחזיק מכונית במרכז העיר אז הם צריכים כנראה לשלם על זה".
ובינתיים בעיריית תל אביב...
עמית אשכנזי, מומחה למדיניות סביבתית אורבנית, מתארח בבלוג של שרון מלכי וכותב על אחת הדרכים בה עיריית תל אביב מתכננת לפעול על מנת לעודד הליכה רגלית בעיר - להגדיל את היצע החנייה. מה? סליחה?!? גם עמית לא מבין איך נבנה הקשר בין המטרה לתוצאה. " למה להגיד שאתם רוצים שנפסיק להשתמש ברכב פרטי אם אתם בעצם בונים לנו עוד חניות?" הוא שואל ועונה, "אם העירייה הייתה רוצה, היא הייתה מקדמת תשתיות ותוכניות לעידוד ההליכה ברגל שבאמת יש להן סיכוי לגרום לעוד אנשים ללכת ברגל. אבל העירייה לא רוצה. העירייה רוצה דבר אחד מאוד פשוט – חניונים."ועכשיו עוד יותר
לאחרונה הכריז חולדאי על האפשרות של תושבי הע
יר לחנות ללא מגבלה במשך היום בכל האזורים. אביב לביא מציג בגלובס את הטיפשות מאחורי ההצעה הזו. "בגוש דן רק 30% מהתושבים משתמשים על בסיס קבוע בשירותי התחבורה הציבורית, עמוק בתחתית מדינות ה-OECD (ורשה 70%, ברצלונה 65%)." החנייה החינמית לדעתו היא מתנה לתושבים לקראת הבחירות הקרובות. את המחיר העקיף משלמים כולם כשבשעות העומס יהיו יותר מכוניות נודדות במעגלים.
