לאהוב ולעזוב את תל אביב

שתי רשימות מרתקות מפרי עטו של עמית נויפלד התפרסמו לאחרונה ובהן הוא מתאר כיצד תל אביב מנסה להקיא אותו מתוכה בכל דרך כלכלית אפשרית. " להישאר היום בתל אביב זו כבר לא אהבה, זו אובססיה", הוא כותב במאמר ב'הארץ', "והדרך הטובה ביותר לטיפול באובססיה היא ניתוק מגע. אולי יום אחד בעתיד, נוכל לחזור להיות חברים".
את המאמר הראשון הוא מרחיב במאמר שני שפורסם באתר Slow ובו הוא מתייחס להשפעה של מגדלי היוקרה על העיר. "המגדלים מגיעים על חשבון העיר, שכן, מהי עיר אם לא פסיפס של אנשים, רחובות, עסקים, פארקים וגנים, אשר מתקשרים, נוגעים, משפיעים ויוצרים ביחד את החוויה האורבנית לגווניה. המגדלים, בהיותם מנותקים ומנוכרים אינם מצליחים להשתלב במרקם העירוני. הם לעד יעמדו כיחידות בודדות, נפרדות ולא מזמינות. הדיירים המועטים שלהם מגיעים עם הרכבים לחניון התת קרקעי, עולים במעלית ונכנסים לדירה אשר מספקת את כל צרכיהם".