נעמה ריבה בוחנת ב Xnet זה מול זה את אצטדיון הכדורגל החדש שבפאתי העיר מול מגרש הכדורסל ברוממה שעבר שיפוץ. "מי מהם יתרום יותר לעיר?" היא שואלת. למרות שהתשובה נראית קלה, אפשר למצוא מקרי מבחן שיוכיחו שלא הכל פשוט כל כך.
"בכניסה הדרומית לעיר" כותבת נעמה, "נבנה אצטדיון 'סמי עופר' (בתכנון מנספלד-קהת) עתיר התקציב – חצי מיליארד שקלים, שמשפחת עופר תרמה כחמישית מהם וזכתה באזכור המיליארדר המנוח. (...) אלא שהעיר עצמה לא תרוויח ממנו הרבה: הוא מרוחק ממנה, והאוהדים יגיעו ברכב הפרטי, יראו את המשחק ויתניעו הביתה (...) אצטדיון עופר וסביבתו מעודדים שימוש ברכב פרטי ומרחיקים את הולכי הרגל: המתקן החדש רחוק לא רק מהעיר אלא גם מתחנות הרכבת והאוטובוס".
"במקרה של שיפוץ היכל הכדורסל ברוממה נעשתה החלטה שונה לגמרי: לא לבנות אולם חדש, אלא להשקיע בקיים, ובכך ליצור פוטנציאל לפיתוח הרחובות והשכונות הקיימים.(...) כאן, בניגוד לאצטדיון עופר, לא מעודדים שימוש ברכב פרטי. למשל, אין מגרש חניה ומי שינסה להחנות את רכבו ליד היכל הספורט צפוי לקנס בסך 5,000 שקלים. תוכנן מסוף תחבורה לאוטובוסים של "אגד", שיביאו את האוהדים מתחנות האוטובוס ב'גרנד קניון', תחנת חוף הכרמל ותחנת מרכזית המפרץ, כשהכרטיס למשחק כולל את הנסיעה באוט
ובוס הלוך ושוב".
הנחת היסוד של נעמה היא כי אצטדיונים יכולים לשמש מוקד לפעילות עירונית שתחייה את סביבתה. זו הנחה בעייתית מאחר ואירועי ספורט הם דבר ממוקד מאד, אירועים שמתרחשים בפרק זמן קצרצר כשבשאר הזמן המתקן שומם. גם אירועי בידור כמו הפסטיגל הם כאלה. אם אין בכך די, הרי שהקהל שמגיע לאירוע, בין אם אלו שלושה גברים רעשניים בירוק או אמא ושלוש בנות רעשניות בוורוד, הם רק רוצים להיות באירוע ולחזור הביתה.
אולם נוקיה לא תורם כלום לסביבתו. אולם אוסישקין לא היה מוקד לפעילות עירונית, סביב אצטדיון קריית אליעזר לא נוצרה התרחשות כלשהי. האמת היא שיש מקום אחד בארץ שבו כן הייתה אינטראקציה בין הקהל והעיר - אצטדיון מלחה. את אוהדי ביתר ומעשיהם בקניון מלחה זוכרים בהחלט.
