העיר והפסנתר
איתי הורוביץ
כותב בבלוג שלו על הדרך בה מדגישה מחלקת התרבות את מרכז העיר במקום לחלק את "ההון התרבותי" גם אל השכונות החיצוניות יותר. הוא משתמש בפרויקט "נפגשים עם פסנתר" שנערך באביב האחרון בתל אביב כדי להדגים את הנושא.
"כבר מוכר ומוסכם" כותב איתי, "כי הון תרבותי הוא חלק משמעותי מאוד במכלול נכסיהם של מקומות, בנוסף לגורמים כמו נגישות תחבורתית, ערכי טבע, ועוד. בשאיפתה להיות 'עיר עול

ם' תל אביב מרבה להדגיש אספקט זה של תדמיתה. אך רק חלק מהעיר שותף לכך – וחבל". ובהקשר לפרויקט המדובר: "שימו לב למיקום הפסנתרים. מזרח ודרום העיר – כלום. לשם ההגינות יש לציין שגם צפונית לירקון כלום. יפו – באתרים תיירותיים ספציפיים (הנמל, מתחם התחנה). בשילוט חוצות גם מתהדרים ש'20 פסנתרים מחכים לכם ברחבי העיר' (...) למה לא ידייקו ויכתבו 'ברחבי
מרכז העיר"?
הפרויקט הזה הוא רק אחד מרבים, ואיתי לא הצליח לקבל מהעירייה תגובה משמעותית לטענות שהוא מעלה. אני אענה לכן בניחוש לא מבוסס - הפרויקט אינו עירוני, הוא של יקב תבור. העירייה לא השכילה לקבוע למשרד הפרסום שאם הם רוצים פרויקט כזה בחסות מלאה, יואילו למקם את הפסנתרים במקומות שהעירייה מחליטה עליהם ולא רק משרד הפרסום.