בדרך אל הים: אדריכלות בין הכרמל לחוף

 התערוכה "בדרך אל הים" המוצגת כעת במוזיאון העיר חיפה נסקרת בכתבתה של קשת רוזנבלום בהארץ ומציגה מספר אבחנות מעניינות בנוגע לאדריכלות בעיר הצפונית. התערוכה עוסקת במרקם העירוני של חיפה והיא בוחנת מבנים אשר עם הזמן הפכו לאיקונים בשטח שבין חופי הים התיכון להר הכרמל.


"הריחוק של האוצרות מן השיח האדריכלי תורם לכך שהתערוכה נמנעת מהאדרה אדריכלית" כותבת קשת "ושומרת לכל אורכה על ספקנות בריאה. לדבריהן, אף כי מבנים מסוימים כמו למשל ממגורות דגון, נתפשים בקונסנזוס האדרבדרך אל הים: אדריכלות בין הכרמל לחוףיכלי כמבנים לתפארת, ומגדלי חוף הכרמל משולים לאסון, למעשה 'שניהם חוסמים את חוף הים' מצביעה דרור־לקס (אוצרות  התערוכה - זהר אפרון  ועינבר דרור־לקס). 'אנחנו רצינו לבחון למה דווקא מבנה אחד נחשב איקון והשני ככשל תכנוני. אחת המסקנות היתה שהביקורת על מבנים חדשים גדולה יותר, מכיוון שיש הרבה יותר מודעות לבעייתיות שלהם".

ניתן למצוא משהו מאד מרענן בגישה הביקורתית הזו. ההצבעה האוטומטית של אדריכלים על מבנים מסוימים כפאר היצירה ועל אחרים כאסון מוטה מאד על ידי הדעה השלטת. הצלפות הלשון שהיו מקבלות ממגורות דגון אילו היו פרויקט חדש מעמידה את הביקורת האדריכלית באור מגוחך.


*בתמונה, קזינו בת גלים, CC ויקיפדיה

תגובות