תושבים הם כאב הראש של ראשי העיריות

"אף ראש עירייה לא רוצה שיבואו אליו תושבים" אומר יואב לרמן ומסביר, "הכנסות העירייה מארנונה שמשלם משק הבית נמוכות ב-3,000-7,000 שקל מההוצאות הממוצעות על אותו משק בית". זו אינה תיאורית קוספירציה כלשהי או הנחה מופרכת. בפוסט בבלוג שלו מציג לרמן מספר מקרים ברורים בהם ראשי ערים התנגדו להקמת שכונות מגורים חדשות בדיוק מסיבות תקציביות אלה.
"מס הארנונה של עסקים ומשרדים גבוה פי כמה וכמה מזה המוטל על מגורים. לכאורה, הכל טוב ויפה – העסקים והמשרדים מממנים בפועל את פעילות הרשות המקומית והתושבים נהנים מתשלום מס ארנונה נמוך שלא מתקרב אפילו לכסות את ההוצאות של הרשות בגינם. בפועל, מה שבאמת קורתושבים הם כאב הראש של ראשי העיריותה הוא שראשי העיריות מעדיפים (ובצדק) באופן מובהק לצמצם תוכניות למגורים ולתעדף ולהרחיב תוכניות למשרדים ולתעסוקה, ובהכרח זה גם מוביל למצוקת דיור".

הבעיה אותה מציג לרמן נמצאת בתהליך של החרפה. דווקא הערים החזקות מתחזקות כאן יותר ופרוורים, בהם נצרך חינוך למשל הולכים ונחלשים. בסיומו של הפוסט לרמן לשר הפנים החדש מספר כיוונים לפתרונות אפשריים.

תגובות