גגות ירוקים – קצת סדר בבלגאן

 "גגות ירוקים" הנו מושג שגור בשנתיים האחרונות, שבא לרוב לבטא גינון בגג או במרפסת. המשמעות המדוייקת יותר של המינוח, כפי שמשתמשים בו היום בישראל, היא כיסוי הגג בצמחיה לתועלות אקולוגיות, על ידי מערכת של 'תשתית חכמה'.  למעשה, מבחינה טכנולוגית, זהו כל משטח בטון מגונן (חניון, מרפסת או גג). 'התשתית החכמה' היא טכנולוגיה שקיימת באירופה לפחות משנות ה-60' ויובאה לארץ על ידי רב נוי בשנת 1999. המערכת פועלת עם שתי יריעות הגנה על האיטום, יריעת ניקוז, בד סינון ומצע גידול שבתוכו שתולה הצמחיה.

 

היתרונות האקולוגיים של "הגגות הירוקים" הם רבים: הם מייצרים מיקרו-אקלים המביא לצינון המבנה והסביבה, הם משפרים את הבידוד התרמי של המבנה, מפחיתים זיהום אוויר, אבק, ערפיח ורעש, מגדילים את המגוון הביולוגי בעיר, מאפשרים חקלאות עירונית ועוד.  אך בנוסף לתועלת לסביבה, ישנן תועלות כלכליות. לדוגמה, צינון הסביבה והבידוד התרמי של המבנה חוסכים בהוצאות על חימום ומיזוג, והקטנת הקרינה על הגג מביאה להארכת חייו של האיטום מ-12 שנים בממוצע, לארבעים עד חמישים שנים. הגינה מהווה גם פתרון לבעיות ההצפות בזמן גשמים, כיוון שהיא מאטה את זרימת המים אל מערכת הניקוז העירוני.

 

ישנם כמה טיפוסים של גגות-ירוקים, שנקבעים על פי הצמחייה שנשתלה בגג וכמות ההשקיה שהיא דורשת: גג ירוק אינטנסיבי, גג ירוק אקסטנסיבי ו"גג חי" (שמכונה גם "גג חום"). הבחירה בטיפוס כזה או אחר של גג-ירוק נובעת כמובן מהתנאים שיש באתר ומצרכי המשתמשים, אך גם מאידיאולוגיה.  

 

הטיפוס הראשון של גג ירוק – אותו ניתן למצוא גם מעל חניונים ובמרבית גינות הגג הפרטיות – הנו גג בגינון אינטנסיבי, כלומר עם תוספת של השקיה מלאכותית. הגג הירוק האינטנסיבי אינו מוגבל בסוגי הצמחייה וניתן למצוא בו ירקות ועצים. לרוב, מצעי הגידול בהם עושים שימוש בגג זה הם אינרטיים (כלומר: כמעט לא פעילים בתהליך "חילוף-חומרים" ובתחילת דרכם גם אין בהם בכלל חומר אורגאני), כמו פרלייט או טוף, כך שיש צורך לדאוג לתוספת דישון עבור הצמחייה.  בעקבות השיח הבינלאומי על חסכון במשאבים וגגות ירוקים – קצת סדר בבלגאן

השיח בישראל על חסכון במים, עולה לעיתים ביקורת על הגינון האינטנסיבי שהוא בזבזן במים. ביקורת נוספת הנה על השימוש בדישון (דשן, זבל או קומפוסט), שמזהם את מי התהום.  על אף הביקורת, יש לשער שמרבית מהיתרונות האקולוגיים של הגג הירוק, כגון הפחתת זיהום האוויר או צינון הסביבה, מתאפשרים בקיץ רק בגג ירוק אינטנסיבי עם צמחיה פעילה מלאת עלווה. בכדי לחסוך במים, גם בגינון אינטנסיבי, ניתן לעשות שימוש במים שוליים – מאגר מי גשם, מי מזגנים, מים אפורים, או מיחזור מים, וכן לתכנן את הגינון עם צמחיה חסכנית (ארצישראלית/ים-תיכונית, או סוקולנטים). חשוב לדעת בהקשר זה, שגם כוסיות אגירת המים ביריעת הניקוז וגם מצע גידול 'פרלייט', מאפשרים גינון במעט מאוד השקיה, גם בקיץ.

 

באירופה, מקובל מאוד לכסות את הגגות בגינון אקסטנסיבי – ללא השקיה מלאכותית כלל. לשם כך עושים שימוש בצמחיה חסכנית במים, כגון צוריות. אלא שבאירופה רוב חודשי השנה גשומים, ובישראל שמונה עד עשרה חודשים בשנה הם ללא גשמים..  לכן, בישראל, ניתן לבצע גגות ירוקים עם גינון סמי-אקסטנסיבי, של צמחיה חסכנית במים, כפי שהזכרנו, והשקיה מלאכותית מועטה.  תחום הגינון הסמי-אקסטנסיבי על גגות והשימוש בצמחיה חסכנית ("יובשנית"), עדיין נתון במחקר.

 

פתרון נוסף לגג חסכוני במים הוא "הגג החי" (Living Roof), שנקרא בספרות גם "גג חום" (Brown Roof). הגג החי מדמה את הטבע ומטרתו העיקרית היא משיכת בעלי חיים, בנוסף לתרומות אקולוגיות למבנה. בתור מצע גידול, נעשה שימוש בקרקע טבעית והצמחייה היא פרחי בר עונתיים וצמחיה טבעית אחרת.  המהדרין באירופה גם מקפידים על גבהים שונים של מצע גידול ותוספת אלמנטיים "קישוטיים" כמו גזעי עץ חלולים. הגג החי נהנה רק מגשמי ברכה, כך שכמו בטבע בארץ, הצמחייה בו פורחת בעיקר באביב ויבשה בקיץ. גג חי לדוגמה הוא הגג הירוק בתחנה לחקר צפורי ירושלים. מבחינה אקולוגית, זוהי כרגע האפשרות היחידה הקיימת לגג ירוק ללא השקיה כלל, אך המראה היבש בקיץ לא מתאים לאסתטיקה של כל אחד. חסרונות נוספים בטיפוס זה הם המשקל הרב של האדמה הטבעית, שמצריך היערכות קונסטרוקטיבית של המבנה, וכן תאחיזת המים שלה שפחות טובה ממצעי הגידול שמיועדים לגינון על משטחי בטון, כמו הפרלייט והטוף.

 

ישנם מספר תנאים הכרחיים, שיבטיחו מערכת תקינה של גג-ירוק לאורך זמן. הראשון בהם, שכבר הוזכר, הוא אגירת מים לצרכי הצמחייה – בכוסיות האגירה של יריעת הניקוז (וכן במצע הגידול). התנאי השני הוא שימוש בחוסמי שורשים טובים מותאמים לביטומן למניעת נזק כימי ומכאני. חומרים שלא יוצרו במיוחד מקיימים ריאקציה עם הביטומן וכך גם הביטומן וגם חוסם השורשים ניזוקים. התנאי האחרון הוא סילוק נכון של עודפי מים כדי למנוע עמידת מים מעל האיטום, להאט נגר-עילי, לשמור על אוורור המצע ולמנוע את המלחתו. הגורמים שמבטיחים סילוק נכון ואופטימאלי של עודפי המים הם: חלחול אנכי של המים בתוך המצע, ניקוז אופקי טוב מתחת ליריעה המנקזת (בינה לבין האיטום) וניקוז אופקי יעיל מעל היריעה המנקזת (בינה לבין מצע הגידול).

המאמר באדיבות

תגובות