עד לא מזמן, השיטה המקובלת בישראל בגינון מבנים (בעיקר מעל חניונים) היתה שימוש בטוף, בשתי שכבות: 25 ס"מ טוף גס לניקוז ומעליו 30 ס"מ טוף לגידול. במרבית המקרים התעלמו אז מהבעיה של חדירת שורשים למבנה והוסיפו הגנה חלקית של 5 ס"מ בטון-הגנה.
ייבוא טכנולוגיית 'התשתית החכמה' של ZinCo לפני מעל עשור למעשה איפשרה ויתור על העומק והמשקל הרב ולפיכך הוזילה את עלויות הגן. בטון ההגנה הוחלף בבד גאוטכני, 25 הס"מ של טוף מנקז הוחלפו באלמנט ניקוז מפלסטיק ממוחזר בגובה 2.5 עד 6 ס"מ ומצע הגידול של טוף דק בגובה 30 ס"מ הוחלף ב-7 עד 15 ס"מ של פרלייט. כלומר, גובה של 60 ס"מ ומשקל של כ-900 ק"ג למ"ר הומרו בגובה 10-20 ס"מ ובמשקל של 110-200 ק"ג למ"ר. בנוסף, הטכנולוגייה העלתה את איכות ההגנה על האיטום, עם מונעי חדירת שורשים מותאמים לביטומן ותקניים. בקיצור, טכנולוגיית 'התשתית החכמה' מוזילה באופן משמעותי את הבניה והגינון: היא חוסכת בקונסטרוקציה של המבנה, מאפשרת לחפור פחות עבור המרתפים, מאפשרת גינון בקטעים שלא תוכננו לעומסים גדולים והרבה פחות מצע גידול.
ועדיין, האם חייבים היום לעשות שימוש באלמנט ניקוז נמוך מפלסטיק? ממש לא!! הטכנולוגיה המסורתית של טוף מנקז וטוף דק מצויינת במקרים בהם מראש נדרש / תוכנן עומק רב לערוגה, כמו בדוגמאות של תל אביב וחולון. בדרישות של שתי העיריות יש חיוב להשאיר 1.5 מטר גובה למצע גידול מעל חניון, לטובת בית קיבול לשורשי עצים. במקרים אלו ישנה בלאו הכי הערכות קונסטרוקטיבית למשקל הרב של הטוף ואז זו השיטה הזולה ביותר לגינון מעל המבנה. גם כאן, חשוב כמובן להקפיד על איכות התשתיות והביצוע.
לסיכום, איך מומלץ לתכנן ערוגה שגובהה 60 ס"מ ויותר, כאשר אין מגבלת משקל?
ורשים מותאם לביטומן וייעודי לגינון. מעל חוסם השורשים ניתן להתקין בטון הגנה, או להניח בד גאוטכני מותאם לביטומן וליריעות השכנות לו. מעל שכבת ההגנה יהיה טוף מנקז בגובה 25 ס"מ לפחות ומעליו בד סינון (חשוב מאוד!). לבסוף, מצע הגידול יכול להיות טוף בגובה 30 ס"מ לפחות. במקרה זה אין צורך באלמנט ניקוז נוסף.