מאז שפרצה לתודעה אפשרות הגינון האנכי – לפני חמש עשרה שנים באירופה ולפני ארבע או חמש שנים בישראל, נפוצו מוצרים רבים ומגוונים, עשויים חומרים וקונסטרוקציה שונים. מלבד היותם טרנדיים, לקירות הירוקים ייחוד עיצובי/אסתטי וכן תועלות אקולוגיות רבות, בהן: הקטנת זיהום האוויר, האבק והערפיח, הקטנת איי החום העירוניים, צינון הסביבה, משטחים לחקלאות ולטבע עירוני ועוד. יתרונם העיקרי של הקירות הירוקים (על פני כל גינת קרקע, למשל) הוא תוספת צמחיה במרחב שבאופן מסורתי איננו מגונן – המרחב האנכי; קירות ירוקים מורכבים על חזיתות מבנים, קירות פנימיים וגדרות.
בחלוקה מאוד גסה, ישנם קירות
ירוקים "ייצוגיים" שמטרתם קודם כל עיצובית ואחר כך אקולוגית, וקירות
ירוקים במגזר הפרטי או בקרב חוגים שמקדמים את נושא הקיימות, שמטרתם היא לרוב קודם
כל אקולוגית, או גננית, ואחר כך עיצובית. הקירות הירוקים המעוצבים המקובלים בעולם
עשויים לרוב מפלסטיק או מבד גאוטכני, חלקם מודולריים וחלקם לא. מוביל הסצנה הוא
ללא ספק פטריק בלנק הצרפתי, שמקים בכל העולם קירות ירוקים ענקיים ומעוצבים ל
בטכניקה הנוכחית שלנו בקירות פורחים, אנו עושים שימוש בבד גאוטכני שמשמש בגינות גג למניעת נזק משורשים. יתרונו של הבד על הפלסטיק הוא גמישותו והפוטנציאל להכיל את השורשים לאורך שנים, ללא נזקים לקונסטרוקצית הקיר, ובלי ששורשי הצמחים יחנקו את עצמם. מבחינה גננית, חלוקת המים על ידי הבד נעשית באופן שווה לכל תכולת הכיס. החסרון בבד הוא הצורך בהסתרתו המלאה בצמחיה, במידה והוא בשמש, משום שהפגיעה שלו מהשמש קשה.
בתחום הקירות הירוקים בישראל ישנם מספר אתגרים גנניים לא פשוטים, שמסתכמים בבעיה הידועה: מים. או יותר נכון, הרצון לחסוך מים. בשל איכות המים כאן, בגינות במצע מנותק ישנה בעיה של המלחת המצע. ההמלחה מביאה את הצמח להתנוונות ואחד הפתרונות המרכזיים לכך, בגינון גגות למשל, הוא השקיה בעודף. אלא שלא כמו בגינת הגג, עודפי המים של החלק העליון בקיר הירוק מחלחלים אנכית אל חלקיו התחתונים, ואז הצמחיה בקיר סובלת מעודפי מים, מהמלחה ומחוסר אוורור מספיק. כך שככל שהקיר הירוק גבוה יותר, יש צורך בכמות גדולה יותר של מים שתסלק את המלח, ובמקביל, בעיית האוורור בחלק התחתון גדלה. לכן, בעיצוב קיר ירוק מעל 2 מטרים, מומלץ לתכנן מנקזים או לעבוד עם מערכת שמסוגלת לנקז את המים.
