ספר הסקיצות של האדריכלים הגדולים

נועם דביר סוקר בכתבה ב"הארץ" ספר חדש בשם "Architects Sketchbooks". הספר מציג את רישומי הסקיצות של האדריכלים הגדולים. "למרות שהמחשבים דחקו החוצה את שולחנות השרטוט ממרבית משרדי האדריכלים" כותב דביר, "מתברר שמעמדה של הסקיצה נותר חזק ומבוצר. הסקיצה היא אותו רגע מופלא שבו רעיון עיצובי או אמנותי מקבל ביטוי ראשון באמצעות כמה קווים מהירים או מודל רעיוני מפיסות של קרטון ביצוע, הרבה לפני תוכניות העבודה והמדידות."

 

עורך הספר, העיתונאי ויל ג'ונס, כותב "לאדריכלים יש פורטפוליו מרתק של עבודות שמעולם לא נחשפו לעולם ועם זאת הן מהותיות מאוד לתהליך העבודה שלהם. אנחנו נוהגים לחשוב על סקיצות כמשהו של אדריכלים קשישים אבל למען האמת כמעט כל האדריכלים, ללא קשר לגיל, מתחילים לתכנן באמצעות נייר ועיפרון.סקיצה של סטיו אדריכלים היכולת לתרגם רעיון דימיוני לכמה קווים פשוטים הוא עדיין ערך חשוב בעולם הזה."

 

אחת מעבודות הסמנריון שלי (*יובל כרמי) בסיום התואר בטכניון הייתה בדיקה של מעמדה של הסקיצה בתכנון. בסקר שערכתי בזמנו, גיליתי שמרבית האדריכלים מתכננים עדיין עם עיפרון. גם אם התהליך עובר למחשב, ישנם הרבה מקרים בהם הסקיצה רצה למחשב, לתיקוני עיפרון ושוב למחשב. למרות שעברו מאז חמש עשרה שנה, אני די בטוח שהמצב נשאר דומה.

 

"אני רושם כל הזמן", מעיד נורמן פוסטר בספר. "למרות שהמחשבים שינו מקצה לקצה את הדרך שבה אנחנו חושבים ומתכננים, לרישומים ולמודלים פיסיים יש עדיין מקום מרכזי בסטודיו שלנו."

 

אישית אני חושב שיש בסקיצות משהו שלא קיים בתוכנית על המסך - בו זמניות, חוסר החלטיות, מקום לפרשנות נוספת. מרבית הסקיצות הן קו על קו על קו, מספר אלטרנטיבות זו ליד זו או בחפיפה. במסך המחשב אנחנו תמיד עם אלטרנטיבה אחת. הסקיצה לכן מאפשרת לבחון מהר, לשלב, לדמיין ולפסול ובכך להתקדם למוצר סופי מעניין יותר. אם זה כך עבורי, מי שמגדיר את עצמו כ"לא יודע לצייר" ו"אלוף במחשבים בתלת ממד", אני מניח שזה נכון לרבים מאיתנו וכנראה יהיה נכון לעוד הרבה זמן. אולי עד שהמסך יחקה את הרישום המכני.

 

חיפשתי ברשת סקיצות של אדריכלים ישראלים ומצאתי רק את משרד סטיו אדריכלים מהם גם נלקחה הסקיצה המדהימה המופיעה כאן.

 

למי שמעוניין לרכוש את הספר באמזון - הנה הקישור - Architects Sketchbooks

המאמר באדיבות

תגובות