שבילי אופניים בעיר - זה לא כל כך פשוט

עכשיו, כשעיריות הערים הגדולות מבינות סוף סוף את הנחיצות בשבילי אופניים כחלק מפתרון התחבורה, מתעוררים התושבים ומתנגדים למהלך. מי נגד מי, ולמה זה קורה - בכתבה הבאה.

 

עיריית תל אביב ועיריית ירושלים הבינו שכדי לשחרר חלק מהעומס במרכזי הערים וכדי להפחית את זיהום האוויר צריך לאפשר לתושבים נתיבי נסיעה באופניים. בעיר הפקוקה יכולים האופניים להיות אלטרנטיבה זולה ומהירה יותר מהמכוניות. לכולם ברור היתרון בפתרון זה גם מבחינה סביבתית אבל השינוי הנדרש אינו קל. הבעיה נובעת מכך שנתיב אופניים בא כמעט תמיד על חשבון מקומות חניה. איך שלא תנסה לסדר את המרחב הציבורי ברחוב, תמיד יצא שהמדרכות צרות מדי, נתיבי הרכב מסוכנים מדי והקצאה אפשרית לאופניים תקטין במובהק את מקומות החניה הקיימים.

 

לכאורה, ניתן לטעון שנתיב אופניים יעודד שימוש באופניים ולכן יקטין את מספר הרכבים אבל ברור שזה לא עובד כך. תושבי רחוב מסויים תמיד יתנגדו לכך שהנתיב יעבור אצלם ולא ברחוב המקביל. היחס ולחנייה הוא במקרים רבים כאל רכוש פרטי - "זאת החניה שלי והכביש של אבא שלי". התושבים לא זוכרים שלמעשה הרחוב כולו שייך לעיר וזו אינה מחוייבת לתת להם חניה בשטח הציבורי.

 

אבל האמת לא שוכנת רק בצד אחד. למרות שהעיר יכולה להחליט לבטל חניות ברחוב מסויים, כדאי לעשות את זה בשיתוף עם התושבים. להלן שני מקרים, בירושלים ובתל שבילי אופניים בעיר - זה לא כל כך פשוטאביב מוצגים משני צידי המטבע.

 

על שבילי אופניים בגבעה הצרפתית בירושלים

על המאבק בין שביל האופניים והחניות ברחוב בלוך בתל אביב

 

תגובות