עמותת מרחב הצטרפה גם היא לקריאה לשקע את הרכבת בחיפה. למי שלא עוקב אחרי המתרחש - הרכבת מתכננת מעבר לרכבות מונעות בחשמל ומהלך זה יגרור עבודות תשתית עצומות. זו ההזדמנות היחידה שתצוץ ב 50 שנה הקרובות לעיר חיפה לטפל בתוואי הבעייתי המנתק את העיר מהים ולשקע את מסילת הרכבת. עד כה תמכו במהלך השיקוע - עיריית חיפה, אגודת האדריכלים, רשות שמורות הטבע, עמותת מרחב וגופים שונים של התושבים. מהצד השני נמצאת הנהלת הרכבת ופקידי האוצר שגרים מן הסתם בתל אביב שמטרתם לבנות את הפרויקט בעלות המינימאלית האפשרית גם במחיר פגיעה בנוף, בעיר, ובסיכויים שלה לצמוח לכיוון הים.
המאבק הזה לשיקוע תשתיות הזכיר לי את המאבק של תושבי כפר שמריהו לשיקוע כביש 2 במחלף העובר לידם. כפר שמריהו הוא מקום קטן וזניח. מספר התושבים בו לא עולה על מה שמאכלסת חיפה בשני בניינים לפעמים. הצומת לידו הייתה "הפקק של המדינה" ובכל זאת הם הצליחו לכופף את משרד האוצר ומע"צ ולהביא לשיקוע הכביש. שיקוע + משאבות ניקוז + כביש שקט + קירות אקוסטיים - כל זה עולה די הרבה כסף יחסית לכמות התושבים בהם נדרש להתחשב.
אז למה הם הצליחו? למה כפר שמריהו הצליח במקום שבו חיפה הענקית מתקשה? הסיבה היא שלאנשים בכפר שמריהו יש כוח, קשרים וידע איך לפעול. הפגנות, עצומות, בלוגים וכתבות? - הכל קישקוש. יש דרך שבה פועלים והיא היחידה - לתקוע את הפרויקט בבג"ץ. להגיש התנגדויות, לגרור דיונים, לחזור ולשפוך כסף על עורכי דין וחוות דעת מומחים ופשוט לתקוע את כל הפרויקט עד שהמדינה תוותר.
חיפה עוד לא שם. כל הגופים הפוליטיים (העיריה, הירוקים, רשות שמורות הטבע), כולם עוסקים כרגע בלעשות קולות של מלחמה ולגרוף תמיכה. האדריכלים (כולל אותי) עוסקים כרגיל בכתיבה אקדמית ו"אוי אוי אוי". וכל זה מסיח את התושבים מהדבר היחיד שיעזור להם - להתאגד, לאסוף כסף ולתקוע את כולם לבג"ץ ל 15 שנה.
מאבק ארוך
, מתיש, יקר ומיותר אבל זאת הדרך היחידה לנצח.
