מועדוני לילה וגישות שונות לעיצוב

שתי כתבות עם קו מקשר ביניהן התפרסמו השבוע. בשתיהן מסופר על מבנים שעברו שינוי ועיצוב מחדש, ובשתיהן הגישה לצורה בה עובדים ומתכננים שונות לחלוטין ממה שאנו האדריכלים נוהגים לעשות. התוצאות מפתיעות ומציעות לנו דרכים חדשות לפעול.

 

כתבה של מיכאל יעקובסון ב Xnet מציגה את "הבלוק" חלל ענק וקודר של ''הום סנטר'' בתחנה המרכזית החדשה שהוסב למועדון לילה. ירון טראקס הבעלים החליט לעצב את המקום עם חברים... ובלי אדריכל. לדבריו, הם ניסו "חמישה אדריכלים שאליהם הגענו דרך המלצות. הם באו, ראו והלכו למשרד ותיכננו שם משהו מבלי להרגיש באמת את המקום. אני מבין את האדריכל שמנסה להתפרנס, אבל כדי לתכנן מועדון כזה צריך להשקיע הרבה יותר משני ביקורים." ... "אני חולם לפגוש אדריכל שיעוף יחד איתי, אבל אילו הייתי נותן לאדריכלים את המושכות, היה לי הרבה פחות סיכוי להגיע לרמה הזו."

למרות (או בגלל?!) שלא לקח אדריכל או מעצב, המקום "מעורר הערכה" לדעת מבקר האדריכלות וזוכה לשיר הלל של ממש מצד הבליינים.

 

אם בתחנה המרכזית הסבו מתחם מסחרי למועדון לילה, הרי שבבת ים הפכו מועדון לילה לגלרייה לאומנות. נועם דביר מספר בכלכליסט על גלגולו של מועדון "הריווירה". גם כאן מדובר במפלצת בטון נטושה אבל בניגוד לתל אביב, כאן בהחלט היו מעורבים אדריכלים... רק שהם לא פעלו בצורה שגרתית.

 

האדריכלים אלס ורבקל ואלי דרמן, בני זוג במשרד ובחיים, מסבירים כי מאחורי תכנון הגלריה עמד רעיון של אדריכלות "גרילה" - "באים, נכנסים, הורסים לפני שעוד יש אפילו תוכניות בינוי ומתכננים הכל תוך כדי התהליך". בתוך יומיים היו סקיצות, בתוך שבוע מצגת לעירייה, ובתוך שבועיים עבודות בשטח. "בבתאדריכלות, מועדונים ואנדרגראונד ים מאמינים בפעולות מהירות ללא הרבה תכנון מוקדם", מוסיפה ורבקל, "אני חושבת שזה יתרון בעבור עיר שרוצה להיות כל הזמן בתהליך של התחדשות".

 

התוצאה של התכנון אינה שגרתית. הגלריה פתוחה לחלוטין ורצפתה כוסתה ביציקה מיוחדת של חול מיוצב, המספקת קרקע יציבה אך לא מקובעת. כך נשמרת המשכיות של החלל מהחוף ועד לקירות ולמוצגים.

 

נועם מעיר בכתבה: "השיפוץ של גלריית החוף רחוק מאוד מאדריכלות גרילה אמיתית שפועלת על סמך מצע רדיקלי ואינה נתמכת על ידי הממסד" ... "מצד שני, במדינה ענייה בניסויים אדריכליים כמו ישראל, זה משב רוח מרענן שמוכיח שלאדריכלים אכן יש יכולת לגרום שינוי בסביבה הבנויה, אפילו שינוי מהיר, גם אם הוא מוגבל מבחינת הפעולה התכנונית והיקף המשאבים."

 

כך או אחרת, יש בשני הפרויקטים האלה משהו שכדאי לנו לחשוב עליו. דרך פעולה שאינה מבוססת על ישיבה מאחורי המחשב וסבבי תיקונים מול הלקוח אלא התמסרות לפרויקט בצורה מוחלטת ועבודה תוך כדי ריצה.

 

* התמונה של גדי דגון מתוך הכתבה ב Xnet.

תגובות