בתחרות למי יש יותר גדול יש גם מפסידים

שתי כתבות מציגות את מגדל יורוקום בגבעתיים כמקרה מבחן למגדלים שצצים במרכז גוש דן. האם כל המגדלים האלה והשאיפה ל"הכי גבוה" באמת תורמים לעיר או שרק ליזמים? ומחקר קובע שגורדי שחקים נבנים בדרך כלל לפני משבר כלכלי.

בכתבתו ב Xnet מראיין מיכאל יעקובסון את האדריכל אמנון שוורץ, מתכנן מגדל יורוקום. הראיון עצמו חשוב פחות מההערות של יעקובסון לגבי מגדלים:"התחזיות העירוניות שעל בסיסן מתוכננים כיום מרבית המגדלים הן תחזיות אופטימיות ונאיביות, שמקורן האמיתי הוא התחרות העזה בין ערי מרכז המטרופולין על שטחי המסחר והתעסוקה, המניבים מיסי ארנונה גבוהים במיוחד. התחרות בין הערים איננה מתואמת, ותהליך הציפוף המשמעותי והמהיר שעתידים אזורים אלה לחוות עלול לפגוע בתושבים, במשתמשים ובסביבה. (...) הנהנים המרכזיים יהיו היזמים, שיוכלו לשתול בעיר כמעט ללא פיקוח פרויקטים שינפחו את כיסיהם אך ירוקנו את העיר מאיכות החיים שהיא עדיין מציעה."
*בתמונה - מגדל יורוקום (הדמיה), א.ניב, א.שוורץ אדריכלים  

גם אסתר זנדברג מתייחסת לנושא בכתבתה ב"הארץ" :"רגישות היתר לקו הרקיע היא בכללה תמוהה ומסיטה את תשומת הלב מקו הרחוב, שהוא זה שעושה עיר ולא קו השמים. זהו לא מקרה. קו הרקיע עושה כסף וקו הרחוב עולה כסף. קו הרקיע מניב רווח ליזם, וקו הרחוב לעומתו ניתן לציבור ללא תמורה. לכן מה שקורה למרגלות המגדל פחות מעניין את הפיתוח העירוני, אם בכלל. לכן המרחב הציבורי הרבה פחות מטופח מהמגדל שמעליו, ולעתים עלוב ומוזנח. לכן המגדלים עושים כל שביכולתם כדי להתבדל מקו הרחוב ולהתעלם מקיומו. רשויות התכנון שותפות למבתחרות למי יש יותר גדול יש גם מפסידיםעל בכך שאינן יוצרות תנאים לקיומו של קו הרחוב במקום לספור מטרים".

ההבדל בין עיר כמו ניו-יורק לבין מה שקורה עכשיו בתל אביב הוא מהותי לדיון. בניו-יורק המגדלים יושבים על הרחוב ובסיסם מגדיר אותו. בסיס המגדלים משמש כמרחב מסחרי שמשרת את הרחוב והעיר. המגדלים הנבנים אצלנו אינם רחבים מספיק, הם לא מגדירים חזית רחוב להולך הרגל, ותחתיתם אטומה. בסיס המגדלים אינו משרת את העיר כלל.

אם כל זה לא מספיק נזכיר פה עוד עובדה קטנה שמקורה במחקר של ברקליס קפיטל הקושר בין צמיחתם של גורדי שחקים לבין קריסות בבורסה. המחקר מציין את העובדה שמגדלים וגורדי שחקים הם תופעה יזמית שמתרחשת במקרים רבים מעט לפני משבר כלכלי.

תגובות