בסרט vanilla sky מגיע הגיבור אל העיר ניו יורק ומגלה לחרדתו שהיא ריקה. הבתים נמצאים, השלטים, החנויות, אבל אין איש ברחוב. הסצנה הזו מבהירה יותר מכל את מה שלאדריכלים קשה לפעמים לקלוט - העיר אינה רק מבנים ורחובות. העיר היא אוסף של אנשים ופעילויות, פעילויות שחשוב לשמר ולטפח פי כמה מאשר את המבנים ברקע. אני נזכר בסצנה הזו בעקבות דבריה של האדריכלית סמוק שמקדשת את שימור המבנים מעל לכל. מבחינתה הפעילות ברחוב היא מטרד, ובדרכה לשימור מקום נוסף היא מוכנה למחוק גם פינות קסם ציבוריות כמו מדרחוב נחלת בנימין.
"קשה להבין את פשר עקימת האף הזאת דווקא במקום שרחוק מלהסתופף בתחתית סולם המסכנות העירונית" כותבת זנדברג בביקורתה המוצדקת. "אין לקבל בשום תנאי את ההתנשאות והיהירות, דווקא מצדה של מי שאמורה להיות הראשונה להבין דבר או שניים ב'אופי הקיים' של מקומות בעיר. כי מהו שימור אם לא של האופי הקיים. יהיה מה שיהיה הפשר - דבר אחר בטוח, ההשתלחות הפומבית במדרחוב מתירה את דמו, גם אם בתום לב ובבלי דעת ובלי כוונת זדון. היא מכשירה את הקרקע לג'נטריפיקציה חברתית ודיסינפיקציה אדריכלית של המדרחוב ומשחקת לידיהם של יזמי הנדל"ן הלוטשים אליו עין, כא
תמונות נוספות - קליק על התמונות להגדלה
מור בשיתוף פעולה עם סמוק עצמה, וכל זה במסווה של שימור ו'החזרת עטרה ליושנה'."
אם נפרק ונפרוט את הטיעון של זנדברג נגיע לנקודה העיקרית עליה גם נכתב ב"זמן תל אביב" - באופן בלתי נמנע, האופי הייחודי של המתחם שממלא אותו כבר עשרות שנים, עתיד להשתנות. עלויות הבנייה והשימור יגררו עלייה חדה בשכר הדירה. סטודנטים יוחלפו באנשים אמידים. על פי הסקר שנערך, הלקוחות העיקריים של בניינים לשימור שעברו שיחזור ושיפוץ מקיף הם בני 45 ומעלה, בעלי מקצועות חופשיים, עם כסף בבנק. מרביתם תושבי חוץ, בעיקר אירופאים. כל זה אומר שחנויות הבדים השוכנות שם כיום ובתי הקפה יוחלפו בבוטיקים נוצצים, מלונות בוטיק וגלריות לאמנות.
זו בדיוק המשמעות של המילה המפוצצת ג'נטריפיקציה. אוכלוסיה קיימת החוצה, אוכלוסיה עשירה ונעדרת - פנימה. מדרחוב נחלת בנימין יהפוך למקום פריזאי, מטופח ומשומר. משומר בפורמלין עד כדי סטריליות.
עיריית תל אביב מתחמקת כאן מאחריות. "נגזר עלינו שהשיפוץ ייעשה על ידי ידיים פרטיות" אומר בדמעות תנין יואב דוד, אדריכל העיר בכתבה. לא נגזר ולא כלום. לעירייה מאד נוח להעביר לידים פרטיות אחריות על חלקים בעיר ועוד לגבות על זה היטל השבחה וארנונה גבוהה. במקום לבצע את חובתה ולתחזק את המקום ולשמר את מה שחשוב באמת - החיים ברחוב, היא נכנעת ללחצי היזמים. הבתים בנחלת בניימין אינם ראויים לשימור ברובם. אלה שכן, היו צריכים לקבל לכך תקציב עירוני, כפי שנעשה במקומות אחרים בעולם. הפיכת המבנים לחזיתות קישוט מפלסטיק שמכסות על דירות יוקרה תהרוס את הרחוב.
