האם באמת יכולה להיות פה תחבורה ציבורית יעילה?

יואב לרמן מעלה בבלוג שלו שאלה מעניינת מאד בנוגע לתחבורה הציבורית. על פי הפוסט שלו, המפתח לתחבורה ציבורית יעילה היא רשת רחובות המתאימה לכך. בזמן שכולם מדברים על פתרונות יקרים עד הזויים כמו רכבת תחתית, מצביע לרמן על כך ש"האפשרות של התחבורה הציבורית לפעול באופן יעיל או לא יעיל נקבעת במידה רבה בעת תכנון רשת הרחובות ולאחר מכן שימושי הקרקע."

לצורך ביסוס טענתו מציג לרמן השוואה בין שני קווי אוטובוס, קו 4 וקו 6. בעוד שקו 4 נוסע בצורה ישירה וקצרה לאורך רחוב אינטנסיבי, קו 6 (כאן בתמונה הלקוחה מהבלוג) מתנהל במעגלים ומקושש נוסעים בשכונות הבנויות בצפיפות נמוכה. לרמן מדגיש את העובדה שאין למעשה דרך לייעל את קו 6. גם אם הקו יהיה חינם ויגיע כל דקה, המסלול שלו אינו מאפשר הגעה מהירה ממקום למקום.
לדעתי לרמן מעט מפשט את העניינים ומשווה בין קו תחבורה ראשי וישיר (4) לקו איסוף או פיזור (6). הדרך לייעל את קו 6 היא לפצל אותו ולהשתמש ברכבי שירות קטנים ולא אוטובוסים. קל לפצל את הקו לקו מזרחי וקו מערבי אבל ניתן אפילו לפצל עוד. לקו (למשל) שיגיע מתחנת הרכבת במרכז הירידים לאזור עתידים יהיה ביקוש בטוח.

אבל גם כך הנקודה שמעלה לרמן נכונה ובדרך כלל נזנחת. כשמתכננים את הערים לתחבורה פרטית ולא יוצרים בהן רחובות להולכי רגל, יהיה קשה מאד גם להקים בהן מערך של תחבורה ציבורית יעילה.