עמותת מרחב שינתה את שמה והיא נקראת עכשיו "התנועה לעירוניות בישראל". חבל שראשי העמותה לא פותחים מספיק גם את הראש לדעות והשקפות עולם אחרות משלהם. בבלוג של מרחב הופיעה השבוע שוב כתבה של ד"ר ירח צור לגבי בנייני המגורים. למרות כל הטענות הנכונות שלו הוא לא מבין למה העמותה לא מתייחסת למבנים אלה כמשהו שהוא בתחום העיסוק של המתכנן העירוני. האמת היא שההסבר פשוט - קיבעון מחשבתי.
עמותת מרחב נקראה עד לפני כשבוע "התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל". "עירוניות מתחדשת" היא תפיסת עולם אדריכלית ישנה למדי שמשום מה שולטת בשיח התכנוני בארץ כאילו הגיע אלינו במעמד הר סיני. אז עכשיו התנועה הורידה את תו הזיהוי שלה עם תפיסת העולם הזו, אבל לא בגלל שהיא רוצה להראות פלורל
יזם מחשבתי, לא ולא, זה רק בגלל שכל כך ברור להם שהאמת בצד שלהם שאין צורך לציין עוד שזו רק תנועה רעיונית אחת ואלטרנטיבה אחת לעירוניות מתוך רבות.
התפיסה אותה מציג ד"ר צור טוענת שהבניינים והדרים בתוכם הם חלק מהעירוניות. בחלק הזה הוא יכול להמשיך להתווכח עם פרופסור הלל שוקן לנצח. זה כמו ויכוח בין קתולי לפרוטסטנטי בנושא הפלות, כמו ויכוח בין משתמשי אייפון למשתמשי אנדרואיד - הטיעונים הנכונים של צור בכלל לא עוברים את סף האוזן. אנשי מרחב רואים בעיר ובמרחב העירוני מצב סטטי, מצב שמוגדר על ידי הקירות שבו וכמות האנשים שבו. ד"ר צור רואה את העיר כמורכבת מאנשים. כלומר אם אותם בתים בעיר מתדרדרים, נזנחים והופכים לדיור לעניים ומוכי גורל אחרים, העיר היא אחרת. אותם מבנים, אותם רחובות, אותה צפיפות אבל זו עיר אחרת ולכן עניינו של המתכנן העירוני.
קשה לי להתקיף את עמותת מרחב. למרות שאני לא מסכים עם דעותיהם בהרבה מקרים אני מלא הערכה אמיתית לרוח ההתנדבות שלהם, לרצון הכנה לשפר ולדרך בה הם מלווים ראשי ערים בשטח. מהבחינה הזו אני באמת יכול רק להסיר את הכובע בפניהם. הם ברובם אנשים טובים, מלאי רצון טוב וכוונות לסייע. העניין היחיד הוא שחלקם מקובעים ואדריכל מקובע ליד אוזן של ראש עיר זה פוטנציאל לנזק.
