הפקולטה לנפיחות עצמית ותכנון בלתי ישים

מה לעזאזל באמת תפקידן של האקדמיה והפקולטות לארכיטקטורה? איך הן הולכות ומתגלגלות מלימודי מקצוע ללימודי הגשה אמנותית על הקרח ומהכשרת אדריכלים להכשלת בוגרים? מאבק הצעירים המתנהל עכשיו בנוגע להסמכות ולסטאז' הארוך מסתיר מאחוריו את המצב העגום של לימודי האדריכלות.

"הלימודים צריכים להקנות את היכולת לתכנן בניין. יש לאזן בין התיאוריה לפרקטיקה, ולשלב יותר מיומנויות מעשיות בתוכנית הלימודים לתואר הראשון באדריכלות", אומרת האדריכלית נעמה מליס בכתבתה של נעמה ריבה ב Xnet. מליס משמשת כיו"ר הוועדה המייעצת לרשם האדריכלים ומונתה לפני כשנה כדי לבחון את תהליך התמחות האדריכלים. רשם האדריכלים ומליס מייצגים את הצד שתמיד נתפס כרשע בסיפור, כזה שחוסם את דרכם של הצעירים אל העבודה.

אבל האם זה באמת כך?
האדריכל יובל יסקי, ראש המחלקה לאדריכלות ב"בצלאל", אומר בכתבה "יש לזכור שתפקיד האקדמיה אינו לשמש חממה לעובדים מצטיינים במשרדים, אלא בעיקר להוציא בעלי מקצוע בעלי השכלה רחבה ורלבנטית ככל האפשר - אנשים סקרנים, יצירתיים ובעלי חוש ביקורת מפותח המתבסס על ידע והבנת המציאות שבתוכה הם פועלים. איני טוען שלא יכולים להתקיים בתי ספר לארכיטקטורה שבאופיים הם מכוונים יותר ללימודים מקצועיים, אלא שזה אינו תפקידה המרכזי של האקדמיה".

"אינו תפקידה של האקדמיה?" אינו תפקידה?!?


המחלוקת שלי עם יסקי אינה אישית. גם לא עם בצלאל, הנגע המחשבתי הזה קיים אפילו בטכניון ובמוסדות בעולם כולו. הבעיה החמורה ביותר בלימודי ארכיטקטורה כיום היא שהמרצים והסטודנטים מושפעים בעיקר מסטארקיטקטים וחוברות עיצוב. התוצאה אינה רק שאקדמיה מועלת בתפקידה ומוציאה בוגרים פחות מקצועיים. האקדמיה מוציאה בוגרים פחות יצירתיים!

סטודנטים ובוגרים יוצאים אל העולם לאחר שתכננו מבנים מדהימים (נניח) בלי מגבלות של לקוח. כשמגיע הלקוח והתקציב והאילוצים אין להם את הכלים להיות יצירתיים. כמה פעמים ראיתם הגשות בהן כל סטודנט בחר לעצמו את המיקום והלקוח והפרויקט? כמה פעמים ראיתם הגשות בהם חרגו הסטודנטים מתכניות תב"ע או תקציב הגיוני? המסר שמתקבל מכל הדברים האלה הוא אחד - אפשר להיות יצירתי רק במקומות בהם הלקוח מרשה הכל ומשלם בלי גבול. 

כשלימדתי עיצוב פנים מסחרי (אי שם בעבר הרחוק) נתתי לסטודנטים שלי חנות במיקום מוגדר בקניוהפקולטה לנפיחות עצמית ותכנון בלתי ישיםן, עם מעטפת בלתי ניתנת לשינוי ולקוח מוגדר כולל שם ולוגו ותקציב. "עכשיו תהיו יצירתיים!" זה היה שם המשחק, "עכשיו תביאו את היכולת שלכם". לקח לסטודנטים כמה שבועות להפנים שהתרגיל לא הולך להשתנות ושבאמת לא יהיו חריגות וראה זה פלא, הם הצליחו להיות מקוריים. הם תכננו, הם עיצבו, הם אשכרה למדו שאפשר להיות יצירתי גם כשיש לקוח.

האקדמיה כיום לא מלמדת איך להיות יצירתי במבנה שניתן ליישום. למי זה אכפת בכלל? העיקר שתהיה ליבסקינד אם אתה אוהב שפיצים או זהה אם אתה חובב אליפסות. העיקר שתדע לנפנף בידיים בהגשות, שתמצא איזה גימיק או משהו פרובוקטיבי להציג. מה הקשר בין זה לבין אדריכלות טובה? כלום.

המאמר באדיבות

תגובות