"בשנים האחרונות" נכתב בכתבה, "נהפכו שדרות רוטשילד בתל אביב לאבן שואבת לבנייני משרדים, בנקים ועורכי דין. אחריהם באו גם מסעדות היוקרה, בתי הקפה, הברים ומבני הבאוהאוס לשימור שנהפכו לנכסי נדל"ן לוהטים. אלא שבשלוש השנים האחרונות נהפך המתחם התל אביבי התוסס לזירה לוהטת לא פחות עבור סקטור נוסף: חברות סטארט־אפ".
המשך הכתבה מתאר החלק השני של התהליך. "בניגוד לאזורי תעשייה מוכרים כמו הרצליה פיתוח או מת"ם בחיפה, הדירות שמציעה השדרה אינן מתאימות לחברות הזקוקות לגידול משמעותי במספר העובדים. כך, עזבו את האזור בשנים האחרונות Semantinet שממוקמת כיום ברמת החייל וחברת Contextin שעברה להרצליה פיתוח, וגם חברת Wix שגדלה בקצב מסחרר מתכננת מעבר להרצליה".
האמת היא שהתהליך מורכב יותר. החלק בו מצטיינת תל אביב אינו באמת הסטארט-אפים. אם מסתכלים לעומק אפשר לראות בקלות שהעיקר כאן הוא "תעשיית הכסף" - הבנקים, קרנות ההשקעה, קופות הגמל, קרנות ההון סיכון. הסטארט-אפים באזור הם ברובם סטארט-היפסטרים. עם כל הכישרון שיש בהן, לא תמצאו פה למשל חברות ביו-טק צעירות. ההצטופפות שלהן ברוטשילד נובעת בעיקר כי המשקיעים שלהן כאן.
לך אחרי הכסף
תעשיית הכסף של תל אביב היא למעשה המנוע הכלכלי של העיר. לא ההיפסטרים, לא העירוניות, לא הצעירים ולא התיירים. תל אביב מחזיקה את מרבית מרכזי הכח הכלכליים של המדינה. אתה משלם לקופת גמל לפנסיה? הניהול בתל אביב. אתה מחזיק חשבון בנק באוברדרפט? הפקידים עם המשכורות הגבוהות גרים בתל אביב. אולי תרצה ביטוח חיים? השקעה בבורסה? כל אלה מרכזים את כל הפעילות של המדינה בצומת הרחובות אלנבי רוטשילד. לחברות שם יש את הכסף הגדול והן משתמשות בו לשכירות ורכישה של משרדים. לעובדים שלהן יש את המשכורות הגדולות והם מוציאים אותו באזור הזה.אם הטענה נראית לכם מוזרה, תשוו את תל אביב לניו-יורק. יש מתאם מעניין מאד בתקופות החולשה והפריחה של שתי הערים האלה. חולשה בשנות השבעים כשהבנקים היו במשבר ופריחה משנות השמונים המאוחרות והלאה כשהבנקים המציאו את עצמם מחדש ויצרו כלים פיננסיים חדשים.
אולי הטענה נראית משונה בגלל שאנחנו רגילים לחשוב על עירוניות ואינטנסיביות? אז בואו נסתכל על פאלו-אלטו. גם שם יש ריכוז גבוה של סטארט-אפים, קרנות הון-סיכון והש
קעות. והעירוניות מה? אפס. צפיפות נמוכה מאד, רחוב מרכזי אחד קצר מאד וגם אליו כולם מגיעים ברכב. עיר פורחת בלי צפיפות? ביקושי שיא לדיור במקום בלי הולכי רגל?! מה, זו לא התוכנית המופלאה של פטריק גדס שיוצרת את הביקושים?!?תעשיות אוהבות להצטופף ולהתכרבל עם עצמן. דטרוייט ריכזה את תעשיית המכוניות האמריקאית לפני חמישים שנה, ונציה את תעשיית הזכוכית לפני חמש מאות. חברות סטארט-אפ מתכרבלות במתחמי הרצליה ומת"מ ותעשיית הכסף של כל המדינה מסתכלת על כולם ממרומי המגדלים במרכז תל אביב. התעשיות האלה הן מוקדי הכח האמיתיים. הן אלה שמביאות לעיר רווחה או מחסור. הן מביאות אליהן כסף מכל המדינה ומוציאות אותו בנקודת הכינוס.
אחרי זה באים אנחנו האדריכלים ומסבירים שזה בגלל הצפיפות, חתך הרחוב או משהו דומה...
ועם כל זאת, העובדה שלא אנחנו שקובעים לא אומרת שאנחנו פטורים מאחריות או יכולת השפעה. אנחנו לא קובעים איזו עיר תפרח או תדעך, אבל גם בזו וגם בזו אנחנו אמורים להוביל את המדיניות שקובעת את איכות החיים העירונית. לאדריכלות יש השפעה. היא לא הגורם העיקרי בקביעה לגבי הצלחת המאקרו של העיר אבל במיקרו היא שולטת. שם הקרב שלנו ושם אנחנו "זונות של יזמים".
