המציאות טפחה על פני החזון

משרד הפנים ממשיך במדיניות החולשה וגרירת הרגליים ומפריט גם את מטרות התכנון ולא רק את הבנייה. בד"וח שיצא מטעם משרד הפנים מודים הפקידים כי אין להם יכולת להכתיב שום דבר ומכיוון שכך הם מבקשים להיענות להצעות כרישי הנדל"ן ולהפשיר קרקעות לבנייה במרכז.

"המציאות טפחה על פני החזון", נאמר בדו"ח, "הציבור רוצה לגור במרכז."

כשמסתכלים בתכנית מגלים שהמטרה עכשיו היא להפשיר קרקעות חקלאיות באיזור נתניה - אשקלון. אין כוונה לצופף את הערים הקיימות (חס וחלילה!), גם לא לבנות לגובה (אלוהים ישמור!) או לשקם מקומות הרוסים (טפו טפו טפו!). הכוונה היא לעוד שטחים בצפיפות נמוכה ובמרחק נסיעה של 60 דקות מתל אביב. עוד מאותו מתכון שממשיך לייבש יישובים, לייצר איזורי שינה ולרכז את התעסוקה במגדלי עזריאלי.

התגובות מגיעות מכמה כיוונים.

אדריכל יובל יסקי, ראש המחלקה לארכיטקטורה באקדמיה בצלאל, היה מהוגי הרעיון של "עיר מדינה" וב"מסמך סלמה" המליץ על ריכוז האוכלוסין במטרופולין אחד מרכזי. אבל בכתבה ב"הארץ" גם הוא תוקף את הדו"ח: "הפשרת קרקעות פירושה שחרור חטיבות קרקע גדולות והעברתן כמקשה אחת לידי תאגידי בנייה גדולים. מה שנבנה עליהן במרבית המקרים אלה מתחמי מגדלים מסוגרים לאוכלוסייה הומוגנית, שאינם מחוברים לשום רצף עירוני. הבנייה מצריכה השקעה ציבורית גדולה בתשתיות שאין בהן תועלת לכלל הציבור".
__img__
פרופסור יוברט לו-יון גם הוא מצטרף וכותב בבלוג אורבונולוגיה: "הרצון להפוך שטח כפרי (פתוח, אקסטנסיבי) לשטח עירוני (מפותח, אינטנסיבי) זו הבעיה. מדובר בהפרטה של המרחב הציבורי. בנוסף, השאלה היא מי הוא הציבור? האם הציבור שעומד להפיק רווחים מהפרטה זו הם אותם יזמים, כרישי נדל"ן ונציגי הון זר"?

תחת נימוקי הפרטה התרקה המדינה מאחריותה לבנות פתרונות דיור לאזרחים. משרד השיכון שבעבר הפעיל חברות בניה ממשלתיות (כמו שנהוג עד היום בחלקים מאירופה), סיים את אחריותו בנושא. משרד הפנים נשאר עם האחריות התכנונית והיכולת להשפיע על ידי מענקי מס (למשל לאזורי תעסוקה בפריפריה). הוא לא עושה את זה. הדבר היחיד שהממשלה עושה הוא לחבר את הפריפריה בעוד אספלט אל המרכז. זהו תהליך שמחזק את המרכז ומחליהמציאות טפחה על פני החזוןולתה של הפריפריה לבנות זהות או לקיים מוקדי תעסוקה עצמאיים.

עכשיו משרד הפנים גם נוטש את ההגה. "אין לנו כוח לתכנן עבור האזרחים" אומרים שם למעשה. "אנחנו ניתן לכל אחד לבנות איפה שהוא רוצה". נשמע תמים אבל התוצאה של לתת לכל אחד את מה שהוא רוצה היא הרסנית בתכנון. הרסנית לכולם. היא יוצרת שכונות שקל לקבלנים למכור אותן אבל אז מגלים התושבים שהם תקועים בפקק מחוסר תשתיות, מרוחקים ממוסדות חינוך ומתעסוקה. עכשיו כבר אין למי למכור את הדירה.

אבל הי! העיקר שהקבלן כבר הרוויח.

תגובות