"אולם כיצד ניתן ליישם את התוכנית" שואל שנער בכתבה, "כאשר כל החסמים לפיתוחה, קרי שיקוע המסילה, פינוי ממגורת דגון או המתקנים הביטחוניים, אינם בשליטת העיר? כיצד ניתן לחבר את רחובות העיר לקו המים גם בטרם יוסרו חסמים אלו? בגישה יישומית בשלבים, לקחנו על עצמנו התמודדות עם אתגר תכנוני מורכב לאין שיעור, מאשר אם היינו מניחים כאילו המטרדים הללו נעלמו באורח פלא".
התכנון של מן-שנער לגבי המכשול הבעייתי של מסילת הרכבת כל עוד לא שוקעה מוצג כ "... שני 'מבני גשר' המשמשים בעצמם למסחר, בילוי, שוק אוכל, תרבות ועוד, המגשרים בשלב המיידי מעל המסילה. בעתיד, לכשתשוקע המסילה מתחתם, ימשיכו מבנים אלו לפעול ללא שינוי, בהיותם מגדירים את דפנות כיכר הכניסה הראשית מציר המושבה הגרמנית-הגן הבהאי".
לצערי אני חושב שהפתרון לא יספיק. הפתרון יאפשר לעירייה לגרור רגליים ולרכבת להתנהל בגובה הנוכחי לעוד חמישים שנה. אנשים לא מוכנים לצעוד מעל 500 מטר כדי להגיע לאטרקציה כלשהי. אם הפעילויות בנמל יהיו מוקד מעניין הם ייסעו לשם ברכב. האזור יישאר מנותק מסביבתו בדומה למתחם התחנה בתל אביב.
הערכה פסימית יותר תטען שהוא בכלל לא יתרומם. הניתוק משכונות המגורים יהרוג אותו.
