רך כבטון

ראשיתו של הפרוייקט הזה בבריכה. הנושא הראשון שעלה בפגישת הפרוגרמה הראשונה היה הבריכה. והוא חזר עוד מספר פעמים לאורך הפגישה.

משום כך התחלנו את התכנון בבריכה. הבית הצטרף אליה, לא להיפך. הוא ליווה אותה, הוא השלים אותה, הוא פנה אליה, אבל הוא הגיע אחריה.

שני גושי הבית – האחד מכיל את החלל הציבורי ואת חדרי הילדים והשני את חדר ההורים ואת חדר העבודה – לא רק שפונים אליה, אלא גם משקיפים אליה דרך ויטרינות זכוכית גדולות. את שני הגושים מחבר מעבר שקוף וצר, המאפשר לגינה לזלוג דרכו ולחבר את החצר האחורית לקדמית. אבל אחרי כל השקוף-שקוף הזה, היה צריך גם לסגור ולתחום, לחלק ולסגור מספר מבטים. למשימה זו גייסנו את הבטון.

הבטון החשוף אינו קל לעיכול. רבים רואים בו "חומר לאדריכלים בלבד", בוטה, מאיים, תעשייתי ושאר קלישאות שליליות שהצליח החומר הזה לנכס לעצמו לאורך השנים. אנחנו, מן הסתם, מביטים בו אחרת. זהו חומר הבניה היסודי כמעט בכל פרוייקט. בדרך כלל עוטפים אותו ומחביאים אותו תחת לטיח או לציפויים אחרים. אך מדוע? הרי זה החומר האמיתי שממנו בנוי המבנה, מדוע להסתירו? בפרוייקט הזה במיוחד, הוא שרת אותנו נאמנה - בניגוד למשטחים הזכוכית הגדולים והשקופים, הגיע הבטון האטום, החזק והניגודי. בעזרתו כיוונו את המבט למקום שעניין אותנו, הבריכה.

אך בטון חשוף אינו רק פוזה וטקסטורה אופנתית. הוא דורש מיומניות בניה גבוהות והוא דורש תכנון מוקפד עד הפרט האחרון. זה אינו חומר המאפשר טעויות, אין איתו דרך חזרה. החציבה והתיקון – לחם חוקו של כל קבלן ישראלי – אינן מילים שקיימות בפרוייקט הבנוי בבטון.
רבים גם נוטים לטעות ולהציג את הבטון כחומר של "אדריכלים מינמליסטיים" המחייב לבנות את הבית כ"מוזיאון". אנחנו לא חושבים כך. לראייה, אל הבטון מצטרפים בפרוייקט הזה חומרים כפרקט משופשף היטב ופגום לא מעט, רהיטים העשויים מקרשים משומשים ופריטים העשויים נחושת וברונזה. להשקפתנו, הבטון אינו מחייב משטחי נירוסטה, אבן אפורה וקוריאן לבן. הוא עוד חומר שיש להתאימו לאחרים ואין חובה לעבוד איתו על פי אמות המידה של המגזינים הטרנדיים של 2013.

אך לבסוף, אחרי הבריכה שבמרכז והוויטרינות והתזות המוצלחות יותר או פחות על בטון חשוף, זהו בית. זו מכונת מגורים. היא אמורה לשרת את בעליה גם ברמה הפונקציונלית. אולי בראש ובראשנה. אם הצלחנו במשימה זו, עשינו את עבודתנו נאמנה.

ואי אפשר לסיים בלי להודות לאלה שלא רק עשו במלאכה אלא שבלעדיהם היא לא הייתה מסתיימת היטב: מנהלי הפרוייקט – שחר ורועי ובמיוחד מתן, חברת ווינטק שכמו תמיד היה תענוג גרמני לעבוד איתה, חיים כהן הטוב בגננים ובני מחברת ST אור, שתמיד מוסיף לפרוייקט את הנגיעה הנכונה. אה כן וחשובים מכל הלקוחות, שהאמינו, שהקשיבו שסמכו ושהסתכנו, במקומות רבים בהם לקוח רגיל היה מפחד לדרוך.