32 מ"ר דירה !

כיצד הפכו 32 מ"ר ברוטו קבורים באדמה ליחידת דיור מקסימה ?

מעשה בזוג כבני חמישים שפנה אלי לאחר שביקש ליצור יחידת דיור לבנם הסטודנט.
ביתם, הינו בית פרטי באזור מודיעין, הבנוי על מפלס אחד. עם זאת תנאי השטח (בניה במדרון) יצרו מצב שבו מרפסת הסלון נבנתה על גבי עמודים והשקיפה על החניה שהיתה במפלס התחתון. את החלל שנוצר תחת המרפסת, ביקשו בעלי הבית לחסום ולהפוך ליחידת דיור בעבור בנם הסטודנט.
גודל השטח הנדון היה 32 מ"ר בחלקו שקוע באדמה
הבעלים ביקשו ליצור רצף בין היחידה לביתם ויחד עם זאת שכל אחת תתנהל באופן עצמאי. לפיכך הגינה שגבלה במרפסת נחפרה והפכה לגרם מדרגות שמקשר את החניה למרפסת הסלון.

כמו כן נתבקשתי ליצור ביחידה הפרדה בין הסלון, חדר השינה ופינת העבודה, והכל בחלל של 32 מ"ר ברוטו בלבד (28 מ"ר נטו).

הכניסה ליחידה תוכננה כך שהיא תהיה נפרדת לחלוטין מהבית, ובשער החניה נפרצה דלת המאפשרת כניסה ישירה לאזור יחידת הדיור.
בחניה המקורית לא נעשה כל שימוש פורמלי והיא הפכה למעין חצר פרטית עבור יחידת הדיור.
זאת ועוד על מנת לוודא שתכנס כמות אור מקסימאלית ליחידה באזורים "הפעילים" קרי, מטבח, סלון, פינת עבודה ושירותים. מוקמו פונקציות אלו בסמוך לקירות חיצוניים ושם הותקנו חלונות רחבים ככל שניתן על פי מתווה המדרגות. החלון המשקיף לסלון נפרץ באופן יחסי גבוה (בגובה 180 ס"מ) – חלון ארוך וצר הן בשל אילוצי המדרגות והן כדי לנצל את הקיר הפנימי כפינת אוכל קטנה .
פינת העבודה שנוצרה כנישה הינה מרווחת יחסית, תחומה ומלאה באור.
אף כי חדר השינה אינו גובל בחלון, והינו חשוך יחסית. מאחר והינו משמש לשינה בלבד- חסרונו הופך ליתרון עבור המשתמש בו.

מסקנה: ניצול נכון של החלל מתחשב הן בתנאים הפיסים של השטח, הן בכיווני האור והן בהתאמה מקסימאלית לצרכים המבוקשים . תמיד יהיו אילוצים, החוכמה היא למקסם את הפוטנציאל !