תמונות נוספות - קליק על התמונות להגדלה
"חדרים בגן" – בית כרמלי. מגרש בעייתי
לעיתים קורה שבמקום אחד מצטברים כ"כ הרבה קשיים שנדמה שאין מוצא, כזה בדיוק היה המקרה של תכנון הבית בהרי ירושלים,
צורת המגרש הייתה טרפזית כאשר הצלע האלכסונית היא בזוית חזקה מאוד שמאבדת שטח רב ולא מאפשרת ניצול טוב, המגרש היה נמוך מאוד מהכביש בכ 3.5 מ' ובנוסף נמוך ממגרש שכן בכ' 2 מ', עובדה שבודדה אותו במין בור עמוק וללא חשיפה לנוף ההררי...
מה עושים במצב כזה? האם להסכים לבקשתה של המשפחה ולחפש מגרש אחר?"טוב יותר"? האם במגרש כזה יוכלו להביא לידי ביטוי את הצרכים הפיזיים, ולא פחות מזה את הצרכים האינטלקטואלים שלהם, כמו אינטימיות, קשר משפחתי הדוק וחיבור משמעותי לגן?
במצב כזה כאשר מראש ישנם כ"כ הרבה חסרונות היה ברור לנו שהפיתרון לא יוכל להיות נקודתי ולפתור בעיה כזו או אחרת, אלא פיתרון מערכתי כולל שיוצר הגדרה חדשה, מה שהתברר באחת כפיתרון שהפך את כול החסרונות ליתרונות.
נקודת המוצא הייתה שאם אין לבית נוף אולי פשוט ניצור לו נוף?! נוף פנימי משלו שכול הבית ייהנה ממנו, והפיתרון היה בדמות קיר תמך שמפריד בין המגרש השכן הגבוה ב 2 מ'
למגרש שלנו, קיר שמחופה באבן חאמי טבעית ומגונן באינטנסיביות כשלאורכו ממוקמות פונקציות שונות, הממשיכות את הפונקציות המקבילות להם בתוך חלל הבית,
נקודת מוצא זו היוותה באחת גם פיתרון לצורת המגרש הטרפזית והביאה לניצול מקסימאלי שלו.
קיר הסלון מתחיל מהנקודה הכי קיצונית האפשרית בטרפז ונמשך "לתוך הבית" , אחריו בא קיר פינת האוכל בנסיגה של 70 ס"מ, ש"נמשך גם הוא לתוך הבית" ואחריו קיר המטבח שוב בנסיגה נוספת דומה ועד לקיר בחלק הקדמי של הבית, כך נוצרו שלושת החללים המרכזיים סלון, פ.אוכל ומטבח כשהם עוקבים זה אחר זה בקצב שווה,לכול אחד מהחללים הגדרה משלו ועם זאת הם פתוחים אחד לשני ופתוחים ומושכים את המבט לקיר האבן המגונן,
שלושת הקירות הללו לא מסתיימים בגבול הפונקציות שלהם אלא ממשיכים עוד קצת לתוך החצר ומגדירים בכך גם מעין "חדרים בגן" ואכן לטענת בני המשפחה "הם מוצאים את עצמם מבלים זמן רב בין חדרי הגן".
שלב התכנון באביאב אדריכלים מתאפיין בליווי מבטים תלת ממידיים אינטנסיביים, במיוחד בפרויקטים מורכבים, רק כך הלקוח יכול להיות רגוע שהוא לא יקבל "חתול בשק" ואכן גם כאן רק לאחר בניית מודל תלת מימדי שהראה את הבית מזוויות שונות בפנים החלל ומבחוץ שוכנעו בני המשפחה שאכן יש כאן את הבית שהם כל כך רצו.
חומרים
היה ברור כבר בהליך התכנון וכך גם בתוצאה הסופית שקירות אלו שמגדירים את החלל המרכזי דורשים חיפוי בחומר אחר וייחודי משאר הקירות, לכך נבחרה אבן טבעית השונה משאר חיפוי האבן בחזיתות החיצוניות.
התפיסה התכנונית
הקונספט התכנוני באביאב אדריכלים , הוא שהבית הוא שלימות אחת, החלל הפנימי, החומרים שמרכיבים אותו והחלל החיצוני – הגן,
"בעת ובעונה אחת" יצרו שלושת הקירות את החלל הפנימי שנמשך לחלל החיצוני וקיבל ביטוי חומרי ייחודי, לא היה צורך ליצור מבטים לגן ולחבר בין פנים לחוץ משום שהבית "ממשיך" את עצמו באופן טבעי לתוך הגן.
עובדה זו מקבלת חיזוק גם מתכנון הסלון, לסלון יורדים בשלוש מדרגות שמייחדות אותו מפ. האוכל והמטבח, ואותה שלביות של מדרגות עוקבת גם בגן, והשני, בסלון נבנה ספסל המחופה בשיש ....... כשהוא נמשך לאורך אחד הקירות חודר את הזכוכית ומגדיר פינת ישיבה בגן למרגלות בריכת נוי המקבלת מים ממפל בקיר התמך המדובר.
במרכז הבית חלל עובר שמחבר את שתי הקומות "קומת הילדים" וקומת חלל המגורים המרכזית הכוללת גם את יחידת ההורים וח. אירוח. החלל עובר דרך פ.המשפחה בקומה השנייה וכך נוצר חיבור קבוע בין כול חלקי הבית.
בנוסף הקצב שנוצר עם העמדת שלושת הקירות בהיסט אחד ביחס לשני, ממשיך ומייצר שלוש מרפסות היוצאות מחדרי הילדים וצופות לחצר הפנימית,כך "מנהלים בני הבית דו שיח קבוע בפנים כמו בחוץ בחדרי הגן.." וממשיך ויוצר שלוש נסיגות בהתאמה בגג הרעפים, וכך באופן מובהק נולדת לה צורה שנמשכת ומתפתחת באופן ישיר מהפונקציה.
בחלק הקדמי של הבית הצפון מערבי והפונה לרחוב נפתחו מעט מאוד חלונות כך יחד עם העובדה שהבית נמוך משמעותית מהכביש הוא יכול להנות מהאינטימיות של החצר והגן יחד עם חסימה לרוחות צפון מערביות חזקות מאוד באזור זה של הרי ירושלים.
הפתיחה האינטנסיבית של החללים לגן יוצרת תחושה של מרחב שנמשך גם מעבר לדלתות ההזזה הגדולות, הבית כולו נשטף בשמש בוקר מהמזרח,
ולדברי בעלת הבית " אני מרגישה כול יום כאילו אני קמה לצימר...".
תמונות נוספות - קליק על התמונות להגדלה
