שיתוף הציבור על אפה וחמתה של העיריה

לאחר ביטול תוכנית ספדיה שלפיה עתידות היו להיבנות 20,000 יחידות דיור באיזור עמק הארזים בירושלים, הבינה העיריה שהדרך היחידה לגדול היא בציפוף השכונות הקיימות. לכאורה, פרויקטים של פינוי-בינוי והגדלת אחוזי בניה בשכונות אמורים לפעול לטובת התושבים, אז למה יש קולות של התנגדות?

ירושלים כמשל לפרויקטים של ציפוף שכונות

אדריכלים רבים ומתכנני ערים מציגים כל הזמן את נושא הצפיפות העירונית הנמוכה כבעיה. הפתרון לבעיה נראה פשוט מאד - לשפץ ולצופף. לכאורה אין מי שיתנגד לפתרון שישפר את רמת חייו אבל מה לעשות והתושבים כבר למודי ניסיון ומבינים שלא תמיד מקבלים את מה שמובטח בתחילת הדרך. בניגוד לעבר, כיום מאפשרת רשת האינטרנט לתושבים להתאגד ולדרוש את שיתופם בהחלטות והתחשבות ברצונם.

 

כתבה ב דה-מרקר, מציגה את התוכנית להתחדשות עירונית בירושלים. עיקר התוכנית מתמקד בשכונת גוננים (שכונות הקטמונים) ועמית פוני, מנהל תחום התחדשות עירונית ברשות לפיתוח ירושלים, אומר בכתבה לגבי חששות התושבים: "החששות ברורים ואנו מנסים להסביר גם למוסדות התכנון וגם לתושבים שבסוף עיר טובה היא עיר צפופה. ציפוף הוא טוב לעיר וטוב לשטחים הפתוחים. זה טוב לנגישות".

 

אבל התושבים חשים שלא משתפים אותם, הולכים ופותחים אתרים, מביעי

ם את דעתם ומתאגדים יחד לפעולה מול העיריה. הטקסט הבא והתמונה כאן לקוחים מאחד האתרים האלה המדבר על התחדשות עירונית בשכונת גוננים:
"שפר עליכם גורלכם ואתם חיים בשכונה שצפיפות האוכולסיה בה נמוכה. אבל לעיריית ירושלים זה לא משתלם. אין מספיק משלמי ארנונה בגוננים. ובכלל, לעיריית ירושלים יש כל מיני צרות על הראש שהיא רוצה לפתור, על חשבונכם כמובן.
אז מה עושים? בונים שיכונים. השיכונים החדשים של גוננים.
תוכנית אב גוננים, פינוי בינוי פיצוי, התחדשות עירונית גוננים, כל אלה רק שמות מכובסים לתוכנית שמטרתה להפוך את שכונת גוננים המרווחת והנוחה למתחם שיכונים ענק."

 

ישנם בלוגים, אתרים ודפי פייסבוק נוספים רבים העוסקים בתוכניות של עריית ירושלים ומיידעים ומאגדים את הציבור לכלל פעולה מאורגנת. נראה שהימים בהן עירייות יכלו להעביר תוכניות בשקט ומתחת לאף של התושבים הלכו ולא יחזרו. החשש של הגופים המתכננים משיתוף מידע ברור - שיתוף בתכנון מאפשר למאעכרים וסחטנים להכנס ולדרוש דברים מופרכים, לתקוע תוכניות ולעכב תרומה לכלל, עבור רווח לא מוצדק לאדם אחד. אבל הדבר הזה קורה גם כך. המאעכרים והיזמים הגדולים עם סוללות עורכי הדין שלהם כבר כאן בכל מקרה. חוסר השיתוף מנע רק מהציבור הרחב להכנס, ובימינו מניעת המידע אינה רק בלתי אפשרית אלא גם טיפשית.