הקהילה בשכונת גוננים בירושלים נאבקת מזה מספר שנים למען הקמת פארק. כיצד הקהילה נולדה והתארגנה? מי הנהיג אותה? עם מי היא שיתפה פעולה ובאילו אסטרטגיות בחרה לפעול? העבודה שכתבתי עונה על שאלות אלה ומראה כיצד קהילה יכולה להתארגן ולהגיע בסופו של דבר למצב בו היא קובעת, יחד עם נציגי העירייה, את עיצובה הפיזי והתוכני של השכונה.
במסגרת קורס בנושא "שיתוף ציבור בתכנון" בטכניון כתבתי סמינר על תהליך שיתוף שהתרחש בשכונת גוננים בירושלים (תוכנית פארק המסילה). העבודה שכתבתי עוסקת בתהליך שכבר כיום ניתן לומר שהשיג שינוי משמעותי ברמה המקומית בעיר. בניגוד לדיון הציבורי התקשורתי, עבודה זו לא מתעסקת בנושאים פרוגרמטיים. העבודה מאמצת נקודת מבט סטרוקטורליסטית המתבוננת על המבנה החברתי המאפשר שינוי. העבודה בוחנת את אפשרויות הפעולה האזרחיות והקהילתיות המאפשרות שינוי כוללני במרחב. יותר מכך, היא מציצה אל מחוץ למבנים המוסדיים והצינורות הקיימים ומבקשת לחשוף את אפשרויות הפעולה לשינוי המתקיימים שם.
העבודה מספרת את סיפורה של קהילה בשכונת גוננים בירושלים שבדומה לקהילה שהתהוותה במחאת האוהלים זועקת לשינוי. הקהילה בגוננים נאבקת מזה מספר שנים למען הקמת פארק, כתחליף לכביש רב מסלולי (34) שתוכנן לקום בשכונתם. מעניין היה לראות כיצד הקהילה נולדה והתארגנה, מי הנהיג אותה, עם מי היא שיתפה פעולה, ובעיקר באילו אסטרטגיות בחרה לפעול, באילו כלים היא נאבקה וכיצד הגיעה למצבה כיום, בו היא יחד עם נציגי העירייה עומלת על עיצובו הפיזי והתוכני של הפארק בשכונתה.
שלושת המפתחות להשגת השינוי כפי שמצאתי במחקר היו ראשית כל, הפעילות של הקהילה שהתרחשה מחוץ למבנה המוסדי הפורמאלי המוצע על ידי העירייה. על פי תפיסתה של העירייה, במרכז המבנה המוסדי המאפשר שיתוף ציבור בתכנון עומד דווקא הדגם
של המינהלים הקהילתיים אך זה לא היה משמעותי בתהליך. וועד התושבים התושבים (ברשות פרופסור קימי קפלן ובשיתוף
מר יוסי סעידוב) שהוקם למען הקמת הפארק יחד עם הקהילה המקומית הם אלה שהתנהלו מול הרשויות והנהיגו את התהליך. הוועד פעל יחד עם הקהילה המקומית שהפגינה אחריות כלפי הסביבה בה היא חיה, וכן שהיה בה די הון חברתי, תרבותי וכלכלי שאפשר לה לפעול בצורה מחושבת מול הרשויות, להשפיע עליהם ועל ידי כך להשיג שינוי. שני המפתחות האחרים, החשובים לא פחות, היו מחויבות של גורמים בממסד (במקרה הנדון ברשותה של נעמי
צור, סגנית ראש העיר בזמנו) להליכי שיתוף ציבור וכן קיומו של גוף מקצועי מתווך בעל ידע בשיתוף ציבור (במקרה הנדון חברת "מודוס") - שלושת אלה היו קיימים בתהליך בגוננים.
המפגש של הקהילה עם הממסד (עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים) היה מרתק וייצר תהליך בו מצד אחד, הקהילה יזמה ולקחה אחריות על המרחב בו היא חייה ובמקביל דרשה באופן עיקש, ותוך שימוש באסטרטגיות נבונות ומתוכחמות, את הלגיטימיות מהממסד לעשות כן. העבודה מפרטת את אסטרטגית הפעולה בה נקטה הקהילה, אסטרטגיה שמצאתי לה גיבוי בספרות המקצועית העוסקת בתחום ועשויה לעניין את מובילי המאבק החברתי, אדריכלים ומשתפי ציבור למיניהם.
להלן קישור לעבודה בקובץ PDF.
