איך להרוג את באר שבע ב 55 דקות

אז הנה הגיע סוף סוף החלק שבו אני יכול להתחיל ולהגדיר את ההבדלים בין התפיסה העירונית הדינמית לתפיסה העירונית של עמותת מרחב. זה הולך להיות קצת טכני, תרחיקו את הילדים.

 

למי שלא קרא את המאמרים הקודמים בסדרה אני אחזור לרגע על שתי הנחות יסוד פשוטות. הראשונה – ספקי המוצרים והשירותים נוטים להצטופף ולהתמקם אחד ליד השני. חנות נעליים לדוגמה תעדיף להתמקם בקרבת חנויות נעליים אחרות, מערכות עיתונים יעדיפו להיות קרובות זו לזו, חברות הי-טק יעדיפו להתמקם באזור מוגבל. הסיבות לכך רבות ולא אפרט אותם כאן.

 

ועכשיו החלק החשוב, אם אתם עדיין עוקבים...

 

כספקי מוצרים מצטופפים, נוצר מסביבם "אזור דיכוי". אזור שבו לא יכולה להתקיים פעילות מתחרה. רוצים דוגמה? אתם לבד מכירים הרבה מקרים כאלה. חישבו על הרחוב המרכזי בעיר קטנה, אחוזה ברעננה למשל. הרחוב הזה מושך את כל הקהל, אם מישהו פותח חנות נעליים ברחוב צדדי מדי אין לו באמת סיכוי לשרוד, הרחוב המסחרי בונה מסביבו "אזור דיכוי". באותו האופן כשנפתח קניון, הפעילות המסחרית של העיר מתרכזת אליו. אם הקניון גדול, שטח הדיכוי שלו עלול לכסות את מרכז העיר ולהפוך אותו לשממה מסחרית.

 

חישבו רגע על מתחם איקיאה בנתניה. חנויות רהיטים יכולות להצליח מאד אם הן צמודות לאיקיאה במרחק הליכה. לעומת זאת אם הן נמצאות ברחוב מרוחק יותר, בנתניה עצמה למשל, הן במצב קשה. מתחם איקיאה מפעיל שטח דיכוי על כל אזור השרון (במוצרי ריהוט זול).

אבל מה קובע את מרחק הדיכוי? 

הנחת היסוד השנייה מתחילה מנקודה ברורה – לכל מוצר או שירות יש מרחק מסוים שאנחנו מוכנים לנסוע כדי לקבל אותו. אנחנו למשל מוכנים לנסוע בערך 30 דקות כדי להגיע לקולנוע, מכסימום 5 דקות ברגל בשביל לחם שחור, וכדי לראות את גמר ליגת האלופות נהיה מוכנים לנסוע אפילו עד ספרד (אוקי, חלק מאיתנו).

 

העניין הוא שה"מרחק" הזה אינו משהו שנמדד בקילומטרים. זה אינו מרחק אמיתי אלא מייצג את הטירחה שאנחנו מוכנים לטרוח כדי לצרוך את המוצר, זהו "מרחק טירחה". מרחק הטירחה מושפע מהרבה גורמים. ראשית, כמו שאמרנו, הוא תלוי במוצר. בכדי לרכוש ריהוט לסלון נהיה מוכנים כנראה לנסוע רחוק יותר מאשר בכדי לקנות סיגריות. שנית, הוא אישי, יש כאלה שיהיו מוכנים לנסוע 30 דקות לעבודה וכאלה שיסכימו לנסוע שעתיים.

 

מרחק הטירחה מושפע למשל מהצורך למצוא חנייה. אם יש שני סופרמרקטים במרחק זהה מאיתנו כשלאחד מהם אין חנייה נוחה, הם לא באמת באותו "מרחק טירחה". באופן דומה זה המצב גם בין שני מרכזי קניות שלאחד מהם חנייה בתשלום ולשני חנייה בחינם. שוב, מבחינת מרחק הם אולי במרחק זהה אבל מבחינת "טירחה", אחד מהם קרוב יותר. מרחק הטירחה מושפע ממחיר הנסיעה והדלק, הפקקים בכביש, מחיר החנייה, צפיפות האוכלוסיה ועוד. 

שטח הדיכוי של מרכז כלכלי נקבע על ידי מרחק הטרחה למוצר.

אם אנחנו מוכנים לנסוע חמש דקות להשגת מוצר כלשהו – זה יהיה שטח הדיכוי של המרכז שיווצר. אתם מוזמנים לבדוק את הפריסה של הפיצוציות, של גני הילדים, של מוכרי הארטיקים בים ושל משרדי הפרסום במדינה.

 

... בוודאי ידוע לכם שכל משרדי הפרסום הגדולים יושבים ברדיוס מאד קטן בתל אביב. כל מי שרוצה קמפיין ארצי, פרסום בטלוויזיה, מגיע אליהם. פרסום הוא מוצר יקר ולכן מרחק הטירחה שמוכנים מנכ"לים ומנהלי שיווק לנסוע הוא אפילו חמש שעות. כך יוצא שמפעל מירוחם בוחר במשרד פרסום תל אביבי ולא באר שבעי. אם הנגב ובאר שבע היו במרחק של יום וחצי נסיעה מתל אביב, אני מבטיח לכם שהיו משרדי פרסום גדולים גם בדרום.

 

וזו בדיוק הבעיה : מרכז גדול מדכא פעילות במרחב, בכל הטווח של מרחק הטירחה.

 

ובניסוח עירוני : עיר גדולה מדכאת פעילות כלכלית בכל הערים שנמצאות במרחק טרחה סביר. 

ועכשיו לבאר שבע

העיר הזו הייתה במרחק של 75 דקות מתל אביב. עכשיו עם כביש 6 והרכבת המהירה היא במרחק של 55 דקות בלבד. מה זה אומר? שלמעשה באר שבע נכנסה לשטח הדיכוי של תל אביב לכל המוצרים שמרחק הטרחה שלהם גדול מ 55 דקות!

 

אם עבור קניית חולצה לילד מרחק הטרחה הוא 30 דקות, ברור שאף באר שבעי לא יסע לתל אביב בשביל זה. שרותי פרסום ארציים הן כבר מזמן מוצר תל אביבי בלבד...

אבל מה יקרה למשל עם שמלות כלה? זה מוצר שמרחק הטרחה הסביר שלו הוא בסביבות שעה. פעם הכלות בדרום קנו אותן בבאר שבע, כיום הן יכולות לקנות בתל אביב. זה אינו מצב סימטרי, כלות מבאר שבע יסעו לתל אביב אבל כלות מתל אביב לא יסעו לבאר שבע.

לא מאמינים לי? תבדקו למשל איפה גרים המרצים של אוניברסיטת באר שבע. והסטודנטים איפה? כשבאר שבע הייתה במרחק שעתיים מתל אביב הם גרו, בילו, עבדו בבאר שבע.

 

בניגוד לכל מה שטוענת הממשלה, ראשי הערים ועמותת מרחב – אם אתה רוצה להטיב עם עיר בפריפריה, אסור לך ליצור לה חיבור מהיר למרכז הארץ. חיבור כזה יבטיח דיכוי כלכלי. נעליים יוקרתיות? בכיכר המדינה ולא בבאר שבע. עורכי דין לפטנטים? בתל אביב ולא בבאר שבע. קורס להשתלמות, מבחני קבלה לעבודה, הצגות תיאטרון, בילוי של ארבע שעות בקניון... בתל אביב ולא בבאר שבע.

 

ומה טוענים ראשי הערים, למה הם צריכים חיבור מהיר למרכז? כדי שהתושבים שלהם יוכלו לעבוד במרכז. כלומר הם מעודדים את העברת התעסוקה, המסחר והמשרדים למרכז. המטרופולין ירוויח את הארנונה והמיסים מכל השירותים האלה והפריפריה, היא תישאר עם פרברי המגורים ואפס עירוב שימושים.

 

ככל שנקצר את מרחק הטרחה בין תל אביב לבאר שבע יותר ויותר, כך תתחזק תל אביב ותיחלש באר שבע. העירוניות הדינמית גורסת שקיצור מרחקים מחזק רק את המטרופולין. אני טוען שהאדריכלים, שמובילים כיום את התפיסה המרחבית ויושבים ליד אזנם של מקבלי ההחלטות ומנהלי התקציבים, לא מבינים את הנזק שהם גורמים לערי הפריפריה.

 

... מצד שני, יכול להיות שאני טועה.

איך להרוג את באר שבע ב 55 דקות

המאמר באדיבות

תגובות