אחי, יש ימבה כוסיות!

למה הצעירים נמשכים לתל אביב? בגלל התכנון האורבני של הרחובות... כן, בטח. בגלל הבימה והקאמרי ובית לסין? הם מלאים באנשים בגילו של מולי שפירא... בגלל בתי הקולנוע? אה, כבר אין. אז למה? מה יכולה להיות הסיבה לעזזאל?

כבר שבוע שאני יושב וחושב איך להמשיך את סדרת המאמרים על אורבניות דינמית. נראה לי שלטובת שלושת הקוראים שלי כדאי שאני אסביר לאן אני חותר. כל הדברים אותם הצגתי כאן ומרבית הדברים שאציג בהמשך קשורים מאד לדרך בה העיר פועלת ומתפתחת אבל לכאורה לא קשורים לארכיטקטורה. אז למה לעזזאל אני משתלט פה על הבמה הזו ומקשקש לכם בשכל?
ובכן ככה - השיח האדריכלי בארץ נגוע בהסכמה כללית שהתכנון של תל אביב הוא פאר היצירה, נזר הבריאה, ירד עם לוחות הברית מהר סיני אחוז בידיו של הנביא פטריק גדס המיתולוגי. הטענה הזו נתמכת בטיעון מעגלי - תל אביב היא עיר מוצלחת! תל אביב היא בתים, רחובות כלומר תכנון של גדס, מכאן נובע - התכנון של גדס מוצלח. מלבד היוהרה האדריכלית שיש בטענה הזו הרי שהיא גם מסוכנת. זו הסיבה שאני מדבר על הגורמים שגורמים לעיר להיות מוצלחת ומראה שהם לא אדריכליים. אני לא טוען שלאדריכלות אין תפקיד בהצלחה או בכישלון, אני טוען שהתפקיד הוא שולי. רק אם תהיו מוכנים לקבל את הטענה הזו תהיו מוכנים לבחון את התוכנית של גדס בעיניים פקוחות באמת, וזו כבר אדריכלות.

אבל אנחנו עוד נגיע לזה, שיעורי הבית מחכים בתחתית המאמר למי שרוצה לקפוץ קדימה. כרגע אנחנו חוזרים לנושא לשמו התכנסנו הפעם

מה מושך צעירים לתל אביב?

כשהייתי צעיר ורווק גרתי בתל אביב, הייתה לי משכורת סבירה ו"קרעתי את העיר". הלכתי למסעדות, מועדונים, פגשתי בחורות וחברים, יצאנו, בילינו... כל החבילה. עם הזמן התחתנתי וכשנולדו הבנות כבר גרנו מחוץ למרכז. עצרו רגע, הסיפור הזה נשמע לכם מוכר? ברור שכן. הסיפור הזה חוזר על עצמו בכל עיר גדולה, תל אביב או דלאס, פריז או שיקגו. זה קורה ללא תלות באדריכלות של גדס אגב, זו תכונה של העיר. התכונה הזו מושפעת מכמה גורמים אבל אחד החשובים שבהם הוא סקס.

אחת הסיבות שהעיר מושכת צעירים היא שבעיר יש יותר סקס. מבין השיקולים החשובים לצעירים בבחירת מקום המגורים או הלימודים הרצון למצוא שידוך, אהבה או סקס עומד במקום גבוה. באופן טבעי הסיכוי הזה עולה ככל שיש סביבך יותר אנשים. הסיכוי למצוא מישהי שתמצא חן בעיניך גדול יותר בחדרה מאשר בקיבוץ צרעה, וגדול יותר בתל אביב מאשר בחדרה. אבל זה לא נעצר כאן, מאחר ולתל אביב יש העדפה מסיבות נוספות, רווקים נמשכים אליה מהסביבה, וככל שיותר רווקים עוברים אליה כך המצב מחריף שכן בפריפריה יש פחות ופחות ובעיר הגדולה יש יותר ויותשמעתי שיש שם כוסיותר.
סקס, אהבה, חיזור או שידוך תקראו לשוק הזה איך שאתם רוצים, אני מבקש עכשיו להפנות את תשומת לבכם לתכונה מיוחדת שלו ואשתמש במונח שאני מציג לכם כעת לראשונה - "מרחק הטרחה". המונח הזה חשוב מאד בהבנה של תהליכים בעיר ועוד אחזור אליו בפירוט במאמר אחר.

עברו שנים מאז שגרתי בתל אביב ומאז התגרשתי והפכתי שוב ל"פנוי", שוב חיפשתי סקס או שידוך ושוב הייתי צריך להחליט על מקום מגורים. השיקולים שלי היו מנוגדים - מצד אחד רציתי לגור בפריפריה, קרוב לבנות שלי, מצד שני - יבש... כמו מרבית האנשים אני עובד בסביבה קבועה - אלה אותם האנשים במשרד, במשפחה, בחוג החברים, מאיפה אני מכיר עכשיו בחורות? או אולי יותר נכון להגיד נשים? עדיף גרושות?אין ברירה, צריך להתחיל "לצאת" שוב. אבל אם אני יוצא לפגישה או בר, ואם זה כולל אלכוהול, ובטח אם זה מוצלח ונמשך עד מאוחר, אי אפשר לצאת בתל אביב ולהמשיך לגור בפריפריה. יש מרחק מסוים שבו סביר לחפש ושמתי לב שעד כמה שאני אוהב סקס ומחפש אהבה (או להפך), אני מכניס את שיקול מרחק הנסיעה כגורם שקובע עם מי אני אפגש ועם מי לא. "כשיש רצון - יש דרך", כתבה לי מישהי ואני עניתי "כשיש דרך- אין רצון". שמתם לב שיש נדידה של גרושים וגרושות אל תל אביב?

מעבר לקוריוז אני בטוח שזה קורה לכולם. אתם הולכים להיפגש עם מישהו ואחד השיקולים אם תמשיכו לראות אותו הוא הטרחה הנדרשת. קל הרבה הרבה לקיים מערכת יחסים עם בן או בת זוג מאותה העיר מאשר במרחק של שעה או שעתיים נסיעה. לכל "מוצר" יש "מרחק טרחה" סביר. גן הילדים יהיה במרחק של 5 דקות, העבודה במרחק של שעה. עבור לחם וחלב לא נסכים לנסוע רחוק, עבור נעלי מעצבים נהיה מוכנים (מוכנות) להגיע גם ללונדון... אם יש גברים שצוחקים מהסטריאוטיפ של הפיסקה האחרונה, שיגידו עד לאן הם מוכנים לנסוע בשביל גמר ליגת האלופות. לכל מוצר יש "מרחק טרחה" סביר ועבור המוצר של סקס / שידוך, המרחק הזה קצר יחסית ומחייב את המחפשים להצטופף.

העיקרון הזה בו קהילה מצטופפת למקום מגורים מסוים מחריף עוד יותר כשהקהילה קטנה. קהילת ההומוסקסואלים קטנה מקהילת הסינגלים. אם הסיכוי של סטרייט למצוא אהבה קטן בפריפריה הרי שלהומוסקסואלים הסיכוי קטן עוד יותר. מאפייני הקהילה, כמו מספר הילדים הנמוך מאד במשפחות בה, גורמים לה להצטופף עוד יותר לערים הגדולות. כשיש לך כסף לבלות ורצון לחפש בן זוג, אתה שואף לממש את זה ולהיות קרוב ככל האפשר ל"מקום שבו זה קורה".

הסיבה העיקרית לכך שצעירים (רווקים) מוכנים לשלם דמי שכירות גבוהים עבור מגורים צפופים, לעבוד בשכר זעום בסדנאות היזע של משרדי הפרסום בהן נשרפים פראיירים עד שהם מתחלפים, הסיבה היא שהעיר הגדולה מאפשרת להשיג סקס ואהבה מהר יותר מאשר הפריפריה. הם מגיעים ואומרים אחד לשני "אחי, אתה לא מבין מה זה! יש ימבה כוסיות!" או במילים של הדג נחש:

יצאתי לכיוון מישור החוף 
איזה שוק אני עומד לחטוף 
ועכשיו כשאני בתל אביב סוף סוף 
משתלב עם הנוף, הכל טרי וזה טוב 
ווי, כמה שדיים, נשרפו לי העיניים
אחרי שנתיים של סדום ועמורה 
לא מזהה את עצמי במראה

אמממ... לא כתוב כלום על תוכנית גדס בשיר.

הצטופפות הצעירים בעיר הגדולה קשורה לגודל העיר אבל לא לתכנון כזה או אחר. זה קורה בכל עיר גדולה בעולם - סקס סמים ורוקנרול - צעירים רווקים נכנסים, בורגנים נשואים יוצאים.

וזה משאיר אותנו עם שאלה מעניינת: למה בשנות ה 70-80 צעירים נטשו את תל אביב? אם הגודל קובע - תל אביב הייתה גם אז גדולה. אם הגדס קובע - תל אביב הייתה גם אז גדס. אז מה קרה?

התשובה היא שהניתוח שהצגתי כאן הוא סטטי. העיר היא דינמית יותר, היא עומדת בתחרות עם ערים אחרות. תל אביב הזדקנה אז והתעשייה הייחודית שבה לא שפכה מספיק כסף פנימה. כל זה השתנה כשבשנות השמונים חלה התאוששות בתעשייה ומאז היא מובילה את תל אביב.

שיעורי בית - נמק הסבר ותאר את עלייתה ונפילתה של דטרוייט תוך שימוש באורבניות ואדריכלות ומבלי להזכיר את תעשיית הרכב. מדוע דטרויט הייתה עיר מעולה ורצוייה כל כך במהלך שנות ה50 ואיך עם אותה ארכיטקטורה הפכה לכישלון בשנות ה90. מי שחושב שניתן לנתק ניתוח עירוני מניתוח הכלכלה העירונית מוזמן לענות. לתל אביב יש כלכלה עירונית ייחודית בארץ. ישנו ענף כלכלי שיושב רק בה ושופך בה כמויות של כסף מאז שנות השמונים וביתר שאת מאז 2000. לטעון שהעיר מוצלחת בגלל האדריכלות ולא להזכיר אותו במילה זה באמת כמו לדבר על אורבניזם בדטרויט בלי להזכיר מכוניות - טמטום מוחלט. איזה ענף זה? איזו תעשייה יושבת רק בתל אביב? תשברו את הראש שנייה ותגלו.

זו הדרך בה אני מבין את העיר הגדולה, אבל מצד שני, יכול להיות שאני טועה.

המאמר באדיבות

תגובות