טלי לוין

טלי לוין
"המועדון נוער שהיה לי היה פעם מסגד והיינו משחקים שם כדורגל" (אפי בנאי, גדל בכפר שלם)


סיפורו של כפר שלם, שכונה בדרום מזרח תל אביב, הוא סיפור שנרקם מהתווספות, חדירה וחיבור של פיסות היסטוריה רבות למקום אחד.
מדובר בכפר פלסטיני סלמה אשר צורת ההתיישבות בה הייתה בצורת "חמולות" המרוכזות סביב גרעין הכפר.
באפריל 1948 גורשו/נטשו תושבי סלמה את המקום ועולים חדשים מתימן יושבו בבתי הכפר. הסוכנות היהודית הקימה מבנים ארעיים (מעברה) סביב המבנים הקיימים ומערכת דרכים שמקשרת אליהם על מנת לאפשר את יישוב השטח ואת קליטת העולים. בהמשך, עיריית ת"א אסרה על התושבים לבנות בתים חדשים או לשפץ את הישנים. לפיכך תושבי המקום, אשר התרבו, הרחיבו את בתי הכפר המקוריים בצורה בלתי חוקית . בשנות ה-60 החלה עיריית תל אביב, במסגרת פרויקט "שיקום שכונות", לפנות את התושבים מבתיהם ,לבנות במקומם שיכונים ולהרחיב את רשת הכבישים המוסדרים.מראשית שנות ה-90 החלו לבנות במקום מגדלי מגורים.
השינויים הרבים אשר עברו על האזור בתקופה קצרה יצרו למקום אופי ייחודי כך שמבט על המקום בנקודת זמן בהווה מאפשר התבוננות במספר תקופות זמן במקביל.
על מנת לסקור את רצף ההתפתחות של המקום יש להפריד את משטח החיים העכשווי של הכפר לרבדיו ההיסטוריים תוך בחינת שני פרמטרים בעלי קנ"מ שונה: שבילי הכפר והמגורים בחמולות.

התבוננות בשבילים שנוצרו לאורך התקופות השונות מגלה כי השבילים התפתחו בשני כוונים מנוגדים. הכיוון האחד הוא התפתחות טבעית מגרעין הכפר כלפי חוץ, והשני הוא תחימה חיצונית שבוצעה ע"י גורמים ממשלתיים שהתערבו בפיתוח הטבעי וניסו להגבילו. התחימה החיצונית הייתה כפולה ומורכבת משתי טבעות: האחת מרוחקת מגרעין הכפר, והשנייה קרובה.
בין הכיוונים קיים מעין מאבק כאשר האחד מנסה לפרוץ החוצה והשני לתחום ולסגור אותו.התחימה הפנימית הצליחה בצורה חלקית בלבד, שכן השבילים היוצאים מהכפר פרצו דרכה באופן הממחיש את הצלחת התושבים לשמור על אופים הייחודי על אף ניסיונות השלטון לכפות עליהם התנהגות מסוימת.



לאורך התקופות השונות התפתחו מערכות דרכים אשר יצאו מגרעין הכפר הראשיתי. אופיים הוא נגזרת של סוג הבניה והחיים בכל תקופה. ברבות הימים, כאשר חברו הדרכים השונות זו אל זו, כל דרך קיבלה פונקציה אחרת במערך הכולל של הדרכים.


בקנ"מ קטן יותר מתפתחים במקביל לשבילים חיי החמולות.
החמולה הפלסטינית התחילה מחדר אחד אשר פתחו פנה לחצר מוקפת בגדר ללא חלונות. משקי בית חדשים שנוספו עם הזמן נספגו בתוכו על ידי הוספת חדרים בשולי חצר הבית, תוך שמירה על חצר פנימית משותפת.
ב1948,הוחלפו החמולות הפלסטיניות על-ידי החמולות התימניות אשר התרבו וגדלו ונאלצו לבנות מבנים נוספים על חשבון שטח החצר הפנימית. אט אט, חצר החמולה נסתמה והפכה למערכת פנימית של מבנים אשר ביניהם מתפתלים מעברים צרים ולבסוף למצב בו החצר למעשה הפסיקה להתקיים. כאשר החצר התמלאה לחלוטין החמולה בעצם עברה מהפך מהותי, ממערכת חיים הסגורה כלפי חוץ ופתוחה כלפי פנים, למערכת סתומה וגדושה מבפנים אשר לא יכלה להיות פתוחה אלא כלפי חוץ.

חקירת השבילים והחמולות נעשתה בעזרת מיפוי האזור עצמו ותוך בחינת מפות מתקופות שונות של כפר שלם בצורת סופרפוזיציה. בנוסף נעזרתי במאמרים "גורמים צנטריפוגליים וצנטריפטליים והשפעתם על עיצוב המבנה של היישוב הערבי" ראסם חמאיסי, "היישוב הערבי בישראל, תהליכים גיאוגרפיים" דוד גרוסמן ואבינועם מאיר, “Necessity by Design”/ Roy Kozlovsky
העוסקים בהתפתחות ובשינויים שהתחוללו בכפרים וביישובי הארץ.

מהלך ההתפתחות של הכפר הוליד צורת חיים ואופי ייחודיים למקום- השבילים בין המבנים הם בעלי אופי המשלב פרטי לתוך ציבורי, מקומות מפגש רבים בתוך ובין החמולות, חצרות פנימיות מסוגים שונים, נקודות גינון של יוזמה מקומית, בתי עסק צמודי בית וגרעין של מרכז הכפר המקורי.

"מספר חפצים נע בתוך חלל נתון לעיתים שוקע תחת מסה גדולה ולעיתים מתכלה בלא חלופה הכלל הוא שיש לערבב את כל אלה מדי פעם ולנסות להרכיבם מחדש".

הצורך בשטחי בניה באזור זה מחייבים שינוי של אופי הבניה בכפר. עם זאת, מתוך רצון לשמר את ההתפתחות הטבעית של הכפר ואת אופיו המיוחד החלטתי להעלות את השבילים ההוריזנטאלים, בצורה ורטיקאלית וליצור על ידי כך קונסטרוקציה אנכית הבנויה לגובה ומורכבת מהצירים והשבילים שנבנו ונוצרו בכל תקופה.אופציות הבניה שנוצרות הן מאין בנינים ארכיאולוגים שונים של הכפר.
את החמולות המתפתחות ניתן לשלב מחדש לתוך השבילים, הפעם בצורה ורטיקאלית. הגדילה לגובה יוצרת אופציות חדשות מבחינת שמירה על החצר הפנימית, המעברים הצרים והוואי החיים של החמולה.

חיבורם מחדש של דרכי הכפר, המרובדים לפי תקופות, יחד עם בתי החמולות, על ציר מהלך התפתחותם, מבליט את מרחב היצירה שנוצר בכפר שלם, "מרחב שלישי",היברידי. זהו מרחב יצירה חדש שמתהווה במתח שבין התכנון האוטופי החיצוני והמציאות הפנימית, היוצרת פתרונות ללא אסטרגיה תיכנונית ואף בניגוד אליהם.
בכיבוש יפו ובנותיה, ובפעילויות הפיכה עירונית אחרות, עשו שימוש בטכניקת לחימה המכונה "חורי עכברים", המשנה לחלוטין את תיפקודו של השטח כפי שהוא. הצירים הקיימים מאבדים את משמעותם לטובת צירי תנועה חלופיים העוברים דרך קירות הבתים,כך הופכת הגיאוגרפיה הקיימת (השלטת) לסוג של אשליה.
באופן אירוני, הדחיקה וההתפשטות שמתבצעת על ידי תושבי הכפר תוך כדי הרחבת בתיהם ויצירת מערכות תנועה אלטרנטיביות דומה לטקטיקת הכיבוש של "חורי העכברים". תושבי הכפר יוצרים שבילים אשר נעים "בין הקירות", "דרך החזיתות הרציפות של המבנים" ע"י "כרסום המסה העירונית" .

תפיסה זו הובילה לתכנון הכולל יהיו שני מערכות סרקולציה שונות- סירקולציה חיצונית, הנגזרת מהטבעות שסבבו את כפר שלם, אשר משתלטת על הבנין מבחוץ וסירקולציה נוספת, העוברת בין הקירות של ה"חמולות", אשר חשופה לחוץ אך נתונה לשימוש הדיירים בלבד. המגורים מסודרים סביב חצר פנימית כאשר לכל יחידת מגורים יש בית עסק הצמוד לה, כך שהמערך המסחרי מהווה גורם המקשר בין פנים לחוץ. את המבנה כולו מקיף ולאחר מכן חודר מוזיאון המוביל את התנועה החיצונית. כל אחת משלושת המערכות מאופיינת בגאומטריה, בחומר ובתאורה מסוג שונה המעצימים את התנועות השונות שמחוללות את המבנה. השוטטות בבנין מציפה אפשרויות למבטים ולמפגשים אשר מזמינים לבחינה מחודשת של המרחב שנוצר בכפר שלם.
  • כתובת:
    המכללה למינהל -ראשל"צ