מסע לאורך חמשת אלפים שנות אדריכלות ובינוי ערים בעולם המערבי.
האדריכלות כתולדה של תרבות, היסטוריה, מדע, טכנולוגיה, כלכלה, חברה, דת ומדינה.
כתבה: הילה ברלינר
archhistory.blogspot.com/
מתוך המבוא:
ספר זה נועד לאדריכלים, ללומדים תולדות האמנות, למטיילים בעולם המערבי שרוצים להכיר את הרקע של המבנים הנקרים בדרכם, ולקהל הרחב המעוניין להרחיב את השכלתו. כוונת הספר לתאר את תולדות האדריכלות ובינוי הערים, תוך בחינת המאפיינים הייחודיים של התקופות השונות והרקע שעליו צמחו הסגנונות השונים.
לימוד האדריכלות מחייב ראייה כוללת של המבנה, הבוחנת אותו מהיבטים היסטוריים, דתיים, חברתיים וכמובן פונקציונליים; שהרי מעבר לצרכים שימושיים מבטאת הקמת מבנים את השקפת העולם המדעית, הדתית, החברתית והפילוסופית של בני כל תקופה ותקופה. המבנה הוא סמל חזותי של רעיון שאותו הוא מייצג. לדוגמה: כנסיות רבות בנויות בצורת צלב - סמל הנצרות. בתקופת הנצרות המוקדמת, הרומנסקית או הגותית, כמעט לכל חלק בבניין הכנסייה הייתה משמעות מוגדרת, כסמל חזותי לערכים מופשטים. העמודים בכנסייה, למשל, מסמלים לעתים את השליחים של ישו.
האדריכלות מספקת אמצעים ישירים לביטוי השקפות של תרבויות שונות לגבי מבנה העולם. דיון באדריכלות הוא באופן עקיף גם דיון בקוסמוס. כבר באדריכלות מסופוטמיה ובאדריכלות מצרים העתיקה אפשר למצוא השתקפות של גישות קוסמולוגיות. מדרגות הזיקורת (מקדש בצורת פירמידת מדרגות) במסופוטמיה מסמלות את האלים המייצגים את כוכבי הלכת, ואילו הפירמידות במצרים מתקשרות לפולחן השמש ולמסלול "תנועתה" בשמים. בעת העתיקה ובתקופת הרנסנס נתפס העולם כהרמוני, ותפיסה זו השתקפה גם במבנים. בתקופת ימי הביניים, שבה נתפס העולם כמבנה הייררכי, קיבלה אף האדריכלות אופי הייררכי. במבנים הפולחניים מסמלת הכיפה את כיפת השמים, ואילו הרצפה מסמלת את הארץ. בתקופת הבארוק, שבה התגלה המסלול האליפטי של כוכבי הלכת, נעשה שימוש רחב בצורת האליפסה באדריכלות. כך גם בימינו אנו: היקום נתפס כתוצר של המפץ הגדול, והאדריכלות הדקונסטרוקטיביסטית נראית כמבטאת מפץ.
האדריכלות כתולדה של תרבות, היסטוריה, מדע, טכנולוגיה, כלכלה, חברה, דת ומדינה.
כתבה: הילה ברלינר
archhistory.blogspot.com/
מתוך המבוא:
ספר זה נועד לאדריכלים, ללומדים תולדות האמנות, למטיילים בעולם המערבי שרוצים להכיר את הרקע של המבנים הנקרים בדרכם, ולקהל הרחב המעוניין להרחיב את השכלתו. כוונת הספר לתאר את תולדות האדריכלות ובינוי הערים, תוך בחינת המאפיינים הייחודיים של התקופות השונות והרקע שעליו צמחו הסגנונות השונים.
לימוד האדריכלות מחייב ראייה כוללת של המבנה, הבוחנת אותו מהיבטים היסטוריים, דתיים, חברתיים וכמובן פונקציונליים; שהרי מעבר לצרכים שימושיים מבטאת הקמת מבנים את השקפת העולם המדעית, הדתית, החברתית והפילוסופית של בני כל תקופה ותקופה. המבנה הוא סמל חזותי של רעיון שאותו הוא מייצג. לדוגמה: כנסיות רבות בנויות בצורת צלב - סמל הנצרות. בתקופת הנצרות המוקדמת, הרומנסקית או הגותית, כמעט לכל חלק בבניין הכנסייה הייתה משמעות מוגדרת, כסמל חזותי לערכים מופשטים. העמודים בכנסייה, למשל, מסמלים לעתים את השליחים של ישו.
האדריכלות מספקת אמצעים ישירים לביטוי השקפות של תרבויות שונות לגבי מבנה העולם. דיון באדריכלות הוא באופן עקיף גם דיון בקוסמוס. כבר באדריכלות מסופוטמיה ובאדריכלות מצרים העתיקה אפשר למצוא השתקפות של גישות קוסמולוגיות. מדרגות הזיקורת (מקדש בצורת פירמידת מדרגות) במסופוטמיה מסמלות את האלים המייצגים את כוכבי הלכת, ואילו הפירמידות במצרים מתקשרות לפולחן השמש ולמסלול "תנועתה" בשמים. בעת העתיקה ובתקופת הרנסנס נתפס העולם כהרמוני, ותפיסה זו השתקפה גם במבנים. בתקופת ימי הביניים, שבה נתפס העולם כמבנה הייררכי, קיבלה אף האדריכלות אופי הייררכי. במבנים הפולחניים מסמלת הכיפה את כיפת השמים, ואילו הרצפה מסמלת את הארץ. בתקופת הבארוק, שבה התגלה המסלול האליפטי של כוכבי הלכת, נעשה שימוש רחב בצורת האליפסה באדריכלות. כך גם בימינו אנו: היקום נתפס כתוצר של המפץ הגדול, והאדריכלות הדקונסטרוקטיביסטית נראית כמבטאת מפץ.
