תכנון שימור ועיצוב פנים לדירה ברחוב שנקין, ת"א

אדריכל שימור צריך לדעת להביא את פנים המבנה לתפקוד בן זמננו ועדיין לשמור על האופי הייחודי והזהות של החלל. ישנו קו עדין שאדריכלי השימור הולכים עליו - בין שמירה על אותנטיות לבין התחדשות ופונקציונליות. בתהליך העבודה המרתק עולות סוגיות והחלטות קשות ומעניינות כאחד: אילו אלמנטים ישמרו על האותנטיות והאופי? אילו אלמנטים מפריעים לחיים של ימינו? על מה שומרים? מה ניתן להרוס ועם זאת לשמור על הרוח של פנים המבנה?

השאלות נשאלות מתוך הבנה כי כל פרויקט מביא עמו מטרות שונות המשלבות את הישן והחדש, ההיסטורי והמודרני. תהליך תכנון השימור הכולל שימור וחידוש כאחד, והשאלות שהוא מעלה, הופכים את תחום השימור למרתק, עמוק ובעל ערך מוסף.

ישנם מקרים בהם נמצא מבנה ובו אין כמעט פרטים לשימור, ויחד עם זאת גם המבנה עצמו וגם הפנים שלו נמצאים ראויים להתייחסות של אדריכל שימור. מקרה כזה הוא הדירה ברחוב שנקין שהאלמנט ההיסטורי היחידי שמצאנו בה היה הסכימה ההיסטורית הטיפוסית של תחילת המאה ה-20. סכימות היסטוריות נתפסות כמיושנות, אך יש בהן איכויות שנעלמו עם התכנון המודרני. מאחר ומדובר בתכנית של הדירה, יש לה השפעה חזקה על הרוח והאופי האותנטי של החלל והמלצתנו הייתה לשמור על הסכימה עם ריבוי חלליה ואיכויותיה תוך הכנסת שינויים מינוריים שעזרו בהפיכת הדירה למודרנית.

בכניסה לדירה מקבלת את פנינו מבואה ארוכה עם "ויסטה" (מבט) לחלון ולאור יום. המבואה נמצאת במרכז הדירה ומחלקת אותה לשני חלקים, בכל צד חדרים גדולים ומוארים. המלצתנו הייתה לשמור על המבואה ולפתוח את המפתחים הקיימים לסלון ולמטבח ובכך לשמור על החוויה העשירה של ריבוי החללים תוך יצירת מבטים, פתיחת צירי תנועה, אור ואוויר.
המטבח במקור היה חלל קטן וחשוך והייתה דרישה מוצדקת ליצור חלל גדול שיכלול את הסלון והמטבח יחד. על מנת לשמור על הסכימה ההיסטורית של הדירה, הוחלט להרוס קיר אחד שהפריד בין שני חדרים על מנת למקם את הסלון והמטבח בצמוד למרפסת. יתר קירות הדירה נותרו מקוריים ובמקומם.
התלבטות גדולה תמיד קיימת בהחלטה הנוגעת לריצוף הדירה - האם לשמור על הריצוף הקיים? האם לחדש? ואם כבר לחדש, האם לשחזר או לרצף בחומר מודרני מובהק שיבדיל בין הישן לחדש? בתחילת התהליך עלתה הצעה ליצור רצפה מיציקת טרצו בהירה, בדומה לגוון המקורי ובכך לתת אינטרפרטציה מודרנית לחומר ההיסטורי. בסופו של דבר הוחלט על ריצוף פרקט עץ טבעי, אשר מבליט את היותו אלמנט מודרני בחלל ונותן את הקונטרסט בין הישן והחדש.

בעל הדירה הביע רצון לסגור את המרפסת שכללה תריסי פלסטיק, על מנת להגדיל את חלל הסלון. מדובר במרפסת מקורה ולא מרפסת שמש, לכן המלצתנו הייתה להוריד את תריסי הפלסטיק ולהשאיר את המרפסת פתוחה לרחוב, ובכך לקבל דירה "אורבנית" הצופה לרחוב שנקין. מרפסת מקורה לכיוון דרום מייצרת  מסך הצללה ומיקרו אקלים נוח לדירה. בנוסף, למרפסות ערך אורבני חשוב - בעלי הדירה הנהנים מהנוף הנשקף ממנה ואילו עוברי האורח ברחוב הצופים למרפסות הפתוחות של העיר ת"א. בכך, המרפסת הארוכה מייצרת רובד נוסף של חללים ומבטים ומעשירה את החוויה של השוהה בדירה.